עד מתי נוכל לסחוב את החרדים על הגב, גם על חשבון הסביבה?

רותם סלע, היה אומנם סטודנט שלי, אבל בהחלט יצא לדרך עצמאית של ימין קיצוני פופוליסטי ומקדם שנאה, ולצורך העניין הוא נוטה גם להזניח מעט את יסודות הכלכלה. לגופו של עניין, כמו בשיח העלות הכלכלית, כך גם בוויכוח המטופש של מי מזהם יותר, מתמקדים בכסף הקטן ומתעלמים מהתמונה הגדולה:

לגבי העלות הכלכלית, העובדות הן שהחרדים מהווים נטל כלכלי כבד על ציבור משלמי המיסים. משפחה חרדית ממוצעת מקבלת כל חודש חינוך, בריאות, וקצבאות, סבסוד דיור ותחבורה ציבורית ועוד בסכום שעולה על 8,000 שקלים ממשלם המיסים מעבר למיסים שהם משלמים. השיח הציבורי במקרים רבים מתעלם מהעלות האדירה של קצבאות ילדים, חינוך, בריאות וסובסידיות שונות, ומתמקד בכסף הקטן של התקציבים הייחודיים לאברכים.

כך גם בעניין הסביבה: יותר או פחות חד-פעמי יותר או פחות נסיעות ברכב פרטי לעומת תח”צ, ואפילו יותר או פחות טיסות לחו”ל זה הזיהום הקטן. הזיהום הגדול מגיע מבית החרושת לבני אדם. לחילונית ממוצעת בגיל 70 יש שני ילדים וארבעה נכדים, סה”כ כ-6 צאצאים. לחרדית ממוצעת בגיל 70 יש הרבה הרבה הרבה יותר. יותר מ-6 ילדים, כ-40 נכדים, ונינים רבים.

זהו. זה הסיפור של העלות האדירה של המגזר הציבורי לכלכלת ישראל - אוכלוסייה שחיה על חשבון הציבור והולכת וגדלה, וזה גם הסיפור של זיהום הסביבה. וכרגיל אזכיר לכם את הפרק הפופולרי בפודקאסט עושים חשבון על החרדים. אם עדיין לא האזנתם, אז קדימה...