קללת העשור השמיני

'השבת השחורה' - כך כינתה התקשורת את אירועי הדמים של השבת שעברה בירושלים, שבהם נרצחו 7 ישראלים חפים מפשע, ואחרים נפצעו קשה - הזכירה לנו שוב, שמבחינתם של הרוצחים שמיישמים את קללת 'על חרבך תחיה', אין כל הבדל בין הישראלים לכיתותיהם ועדותיהם. כולנו מועדים לשחיטה, רחמנא ליצלן, מבחינתם. אבל אסור להתבלבל מול כנופיות הפשע הפלשתיניות. הן אינן האיום הממשי על הקיום היהודי הריבוני בא"י. מה שמאיים ומסוכן הרבה יותר הם השסע והקוטביות שבתוך החברה הישראלית. אותה שנאת אחים שירדה לעולם בימי קיין והבל, ונשנתה בחיי יצחק וישמעאל, ושוכפלה בימי יעקב ועשו, ושוב הפציעה בימי שנאת האחים ליוסף - היא זו שבוערת במקומותינו ומאיימת להכריע את המפעל הציוני.

מעל שער הכניסה לאחד הביתנים במחנה המוות אושוויץ, קראתי בחיל ורעדה את הציטוט הבא, מתוך הגותו של הפילוסוף האמריקני סנטיאנה (1863-1952): "אלה שאינם לומדים מההיסטוריה, נידונו לחיות אותה שוב". וזכרתי אז את חזון הביעותים של נשיא טוניסיה לשעבר חביב בורגיבה: "הערבים לא צריכים להילחם בישראל; היהודים במריבותיהם הפנימיות, יהרסו את עצמם". כמאמר המשורר: יד איש באחיו. 3. מדינת ישראל, שנמצאת כיום בעיצומו של העשור השמיני לחייה, ותחגוג בע"ה את יום הולדתה ה-75 בעוד 3 חודשים, קרובה כיום יותר מאשר אי-פעם, לסכנת מלחמת אחים - יד איש באחיו. וזה הרגע ללמוד מן ההיסטוריה, בטרם נכלה את עצמנו לדעת, באש זעמנו ובחרון אפנו.

ויש מה ללמוד מן ההיסטוריה. פעמיים התקיימה כאן, בארץ ישראל, ממלכה יהודית ריבונית, ותחילת קריסתן הייתה בעשור השמיני לחייהן. שתיהן אומנם התקיימו פחות או יותר 220 שנה, אבל תחילת הקץ נבטה - איזה תיזמון! - דווקא בעשור השמיני לריבונותן. חובתם של הישראלים כאן ועכשיו, להבטיח שלא יתפתחו כאן התנאים להרצתו מחדש כאן ועכשיו של הסרט הנורא שכבר היינו בו פעמיים. המדינה היהודית הראשונה, שייסד דוד מלך ישראל, והמריאה להישגים פנומנליים במונחי הזמן ההוא, שרדה מאוחדת 80 שנה. בשנה ה-81, בשל סיכסוכים פנימיים, התפרקה מלכות בית דוד לממלכות יהודה וישראל, והחלה את ראשית הנפילה. במהלכה איבדנו מיליונים מאחינו, בני עשרת השבטים, שלדברי רבי עקיבא "אינם עתידין לחזור".

המדינה היהודית השנייה, הייתה ממלכת החשמונאים בימי בית שני. זו התקיימה 77 שנה כממלכה מאוחדת וריבונית. בעשור השמיני לחייה חל בה קיטוב תהומי, שהוביל את נציגי שני המחנות הטוענים לכתר אל פומפיאוס בסוריה, בתחינה שיסכים לעשותם לווסאלים של רומא. כך הפכה מדינת החשמונאים הריבונית למדינת לפרוטקטורט מושפלת של רומא, נטולת ריבונות יהודית גאה.

פירוק ממלכות

הקמת מדינה ישראל לפני 75 שנה, היא הניסיון השלישי לצלוח את 'קללת העשור השמיני', שבפניה ניגפו שתי הקודמות. אנחנו כיום בעיצומה של ההזדמנות השלישית. אבל ספק אם נשרוד אותה. מה שמתרחש לנגד עינינו, תוך גילויי שנאת אחים תהומית (וכרגע באמת לא חשוב 'מי התחיל'; מפני ששני הצדדים נושאים באחריות שווה לכאוס החברתי הנורא האוכל בנו מבפנים, כפי ש'ניבא' בורגיבה), מדליק את כל האורות האדומים בגלאי הקטסטרופות הלאומי. ואל תבנו בשום פנים על היתכנות הזדמנות רביעית.

נחמה פורתא, אוי לאותה נחמה, יכולה להימצא בעובדה שגם אומות אחרות חוו באורח קשה מאוד את 'קללת העשור השמיני'. מלחמת האזרחים האמריקנית, העקובה מדם, פרצה 85 שנה אחר אישור החוקה (הו, איזה מזל - זה קרה להם בעשור התשיעי). איטליה הפכה להיות פשיסטית ב-1860, בעשור השמיני לאיחודה. גרמניה הפכה למדינת טרור נאצית בעשור השמיני לאיחודה. הרפובליקה השלישית של צרפת, שנוסדה ב-1871, נכנעה בפני המגף הנאצי בעשור השמיני לקיומה, ב-1940. המפלצת הקומוניסטית שנולדה במהפכת אוקטובר 1917, החלה להתפרק בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והתנפצה סופית לרסיסים 74 שנים לאחר היווסדה (1991).

מהו הכישוף ההופך את העשור השמיני, למשבר הרים ומפרק ממלכות? ההיסטוריונים מצביעים על צבר של מספר סיבות המתנקזות לעשור השמיני. אחד ההסברים הוא שהעשור השמיני הוא העשור של בני הדור השלישי למייסדי האומות. בעוד שהדורות הראשון והשני מודעים לעצם האחריות ההיסטורית המוטלת על שכמם, ומוכנים לשם הצלחת הפרויקט לוויתורים מפליגים ("רק לא מלחמת אחים", כלשונו של מנחם בגין), הרי בני הדור השלישי רואים את הממלכה כנתון מובן מאליו, ולכן מתמקדים ביישום האג'נדה הקבוצתית, הכיתתית, הפלגנית.

זה בדיוק מה שקורה היום. עצם קיומה של המדינה כבר מובן מאליו, גם כשנשקפים איומים חמורים מבחוץ: הטרור הפלשתיני הרצחני, טילי החיזבאללה, הגרעין האירני וכדומה. לכל אלה יכול נוכל בחסדי שמים, ולא אלמן ישראל. מאידך עלול צונאמי השנאה והפלגנות, להקריס מבפנים את חזון הבית השלישי, ברוח חזון העיוועים של בורגיבה. על-רקע איום הרסני זה, נקראים ימין ושמאל, חרדים וערבים, ותיקים ועולים חדשים, אנטי ציוניים ופוסט ציונים, דתיים וכופרים, מזרחיים ואשכנזים, אזרחי 'מדינת תל אביב' ואזרחי שאר המדינה - לוותר ולהתפשר ולהתכנס יחד בשלום תחת אותה מטריה, שרק בחסותה נוכל לצלוח בשלום את העשור השמיני - וממנו את כל העשורים הבעל"ט, עדי עד.