מתווה השקר של הרצוג

נשיא המדינה יצחק הרצוג הציג מתווה, המתיימר, לגישתו, להוות פשרה הוגנת בין הקואליציה - המקדמת הליכי חקיקה שתכליתה ביצוע רפורמות משפטיות, לבין האופוזיציה וגורמים נוספים, בהם מערכת בתי המשפט הפרקליטות היועמ"שית והמוני מפגינים, המתנגדים לגישתם למה שהם מכנים 'הפיכה משפטית' שמובילה הקואליציה בראשות בנימין נתניהו. המסמך מהווה 'הנדסת תודעה' תוך ניסיון חמור להטעות את הציבור.

בחינת המסמך על מרכיביו השונים מלמדת כי אין מדובר במתווה פשרה, אלא במתווה שנועד לא רק להכשיר בחקיקה סמכויות שנטל לעצמו בית המשפט העליון, אלא במסמך שנועד לשמש פלטפורמה חקיקתית שאם תיושם בחקיקת חוק יסוד, ישונה מיסודו עיקרון הפרדת הרשויות (המחוקקת, המבצעת השופטת - האמורות לדור זו לצד זו), וייווצר מצב שבו הרשות השופטת תהא לפי חוק הרשות הראשונה והקובעת; ואילו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת יהיו לפי חוק מתחתיה - בדרגה שניה.

מתווה הרצוג אינו פשרה

הח"מ יתמקד להלן בוועדה לבחירת שופטים. זה הפיל שבחדר. נושא זה הוא לדידי העניין העיקרי במסמך השנוי במחלוקת, בין אלה המצדדים בביצוע רפורמה בנוסח שמציעה הממשלה בראשות בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, לבין אלה המתנגדים בטענה/תואנה שהרפורמה המוצעת, אם תתקבל, תביא לפוליטיזציה של המערכת המשפטית ולאובדן עצמאות המערכת המשפטית.

חלקים נוספים ממתווה הרצוג מבטאים גם הם, בעיקרם, עמדה מוזרה מצד הנשיא שנבחר בקולות חברי הכנסת, ולא פשרה, כפי שהוא מתיימר להציג, לרבות: שלילת זכותה ואף חובתה של הקואליציה לחוקק חוקים כפי הבנתה בקדנציה הנוכחית - אלא אם אלה יוסכמו על-ידי האופוזיציה ועל-ידי בית המשפט העליון, ונסיגה מוחלטת מתוכנית הקואליציה לחוקק פסקת התגברות. לא פשרה מבקש הרצוג, אלא התקפלות הממשלה מתפיסותיה, וקבלת הסכמה, ומראש, לכל צעד מהותי בתחום המשפטי, מן האופוזיציה ומיריביה האידיאולוגיים בכנסת ומחוצה לה - שמבוקשם האמיתי הוא סילוקה של ממשלת נתניהו מהשלטון. מעניין יהא לברר מה גרם להרצוג לנטוש את עיקרי תוכניתו כפי שהציגה בהצהרתו הראשונה ולצאת עם מתווה השקר שהציג עתה.

תפיסה זו שמייצג הנשיא הרצוג הינה, לפי הבנתי, כפירה בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות לכנסת, ומתן פרס למפגינים - שחלקם מתנהלים באופן כוחני ואלים ומשבשים את הסדר הציבורי, וכן פרס לאותם אנרכיסטים/פושעים שאף קוראים בגלוי לפגיעה פיזית בנתניהו, לוין או רוטמן.

לתפיסה זו שותפים גם ראשי האופוזיציה, ובראשם יאיר לפיד (יש עתיד) - שמצית אש כאילו אין מחר ואין עתיד; בני גנץ (המחנה הממלכתי) - שפועל באופן לא ממלכתי ובפועל לא מקבל את תוצאות הבחירות; ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) - שמסית ומתסיס כאילו מדינת ישראל אינה ביתו של העם היהודי. על התנהלותם המופקרת של אהוד ברק ואהוד אולמרט אין להכביר מילים. במדינה מתוקנת הם היו מזומנים לחקירה בגין המרדה, ולא רק הם.

"מתווה העם?" -

הרצוג מכנה את המסמך שהגיש: 'מתווה העם'. אלא שזהו שקר מובנה: מתווה העם? האם הרצוג 'ירד לעם'? לא ולא. הרצוג שוחח במשך כחודשיים עם נציגי האליטות, משני הכיוונים. הרצוג שוחח עם נציגי הקואליציה ועם נציגי האופוזיציה, כמו גם עם נציגי מכוני מחקר ונציגי מגזרים שונים. הרצוג נבחר על-ידי חברי הכנסת ולא על-ידי העם, ולכן אין לראות בו נציג העם. אומנם הוא מכהן על-פי חוק כאזרח הראשון בישראל, אך הוא רחוק מלייצג את העם.

הרצוג ובני משפחתו הם חלק מהאליטה, מהאלפיון העליון. קל וחומר נוכח זכויות משפחתו במשרד עורכי הדין: הרצוג, פוקס נאמן ושות', בראשו עמד אביו של הנשיא יצחק הרצוג, חיים הרצוג, שנמנה עם אחד משלושת מייסדי המשרד (וכיהן אף הוא כנשיא המדינה; צידד בריסון כוחו של בית המשפט העליון בטענה שזה פלש לתחומן של הכנסת והממשלה). משרד זה היה ועודו אחד הגדולים בישראל. מעמדו הכלכלי והמשפטי, וכן רשימת לקוחותיו, תלויים, במידה רבה, בקשר המקצועי והחברתי עם שופטי ישראל בכלל ועם שופטי בית המשפט העליון בפרט. מעמדה של משפחת הרצוג המורחבת, כנגזרת מכך, תלוי במקביל בזכויותיה במשרד הנ"ל, שכאמור היה ועודו אחד הגדולים במדינה.