סעיף 82א לחוק סדר הדין הפלילי קובע:
בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול.
אמנם כתוב "רשאי", אך לא סביר ששופטים יימנעו ממחיקת סעיף מרכזי בכתב אישים, לקשת פרקליטיו, על-פי סעיף 82 לחסדה"פ כאשר הם יודעים שאפסו הסיכויים להרשעה בו. כללי הסבירות חלים גם על שופטים והם אינם מורשים לפעול בחוסר סבירות קיצוני, להמשיך בעינוי הדין, להמשיך בהוצאות הענק לנאשם/נאשמים ולמדינה כאשר אפסו סיכויי ההרשעה (קו הגבול הם 50% סיכוי).
השוחד בתיקי נתניהו מת סופית
אין אפשרות שהאשמת השוחד בתיק 4000 תמשיך להידון, לא הייתה שום היתכנות להאשמת השוחד הזו מלכתחילה, והדבר ברור מהרגע הראשון בו הובן שה"מתת" הוא מסוג עיתונות אוהדת, ואחרי שהסתבר שהפרקליטות קימבנה בשלומיאליות מרובה את הראיות בתיק ולכן תיק 4000 גמור סופית, והשופטים רק עומלים על השיטה בה ייסגר התיק, כאשר חלופה אחת היא לסגור רק אותו על-פי סעיף 82 לחסדה"פ בעקבות בקשה שתגיש ההגנה של נתניהו, או לפרום את כל התיקים נגד בנימין נתניהו וייתכן גם נגד שאר הנאשמים שבכתב האישום.
השופטים מעדיפים בתבונה רבה לפרום את כל התיקים, כי הם יודעים בוודאות שבהעדר החשד הפיקטיבי לשוחד בתיק 4000:
1) שאר הנושאים לא היו מוגשים כלל, חלקם היו נגנזים ולחלקם היה נמצא פתרון עונשי אחר שאינו פלילי, וממילא אינו מטיל קלון.
2) אם ימשיכו ההליכים למעט הליך השוחד, עינוי הדין הזדוני בתיק 4000 יביא בסופו של דבר לזיכויו המוחלט של נתניהו, ואולי גם של אחרים בעילת הגנה מן הצדק, ואז תיחשף המדינה לתביעות ענק.
3) ביטול אשמת השוחד בתיק 4000 סוחטת את המיץ מהאשמת מרמה והפרת אמונים בתיק זה, ומותירה חשד קלוש להפרת אמונים ברף הנמוך ביותר, זה שקיים גם בעדר יסוד נפשי, פעולה בניגוד עניינים בגין דברי נתניהו בחקירתו שהייתה לו היכרות מוקדמת עם אלוביץ' וארח אותו פעם בביתו, ובמקביל חתם פורמלית כחותמת גומי בהמלצת הדרגים המקצועיים במשרד, על מסמכי רגולציה הקשורים לבזק, במסגרת סמכותו כשר התקשורת.
4) תיק 2000 הוא ממילא חרטא ברטא, אולי יש בו חשד לכאורה לסחיטה באיומים על-ידי מוזס אך נושא זה לא נכלל בכתב אישום.
5) התנהגות נתניהו בתיק 1000 היא מגעילה, דוחה, אך ספק רב אם היא פלילית, ואף אם היא פלילית (קבלת מתנו ואי-החזרת מתנות על-פי חוק המתנות), המזור הפלילי הוא כספי בלבד.
כבר ממועד השימוע, על אחת כמה וכמה במהלך ניהולו של ההליך, ברור שהשוחד הומצא על-ידי הפרקליטות, ואף אם הייתה טובת הנאה היא נעדרה בסיס ראייתי איתן, הן למתת והן לתמורה. נתניהו סוכל על-ידי הפרקליטות בעניין השוחד כי בפרקליטות:
1) היה כעס מצטבר על נתניהו כי התחמק כל השנים מידה הארוכה של הפרקליטות.
2) בפרקליטות ידעו שנתניהו הוא האדם היחיד המסכן את שלטונם הבלתי מרוסן והבלתי מעורער על המדינה.
3) בפרקליטות הבינו שללא שוחד, מה שנותר מהנושאים שעמדו אז מאחורי התיקים 1000 2000 ו-4000 לא יעבור את מבחן הציבור להעמדה לדין, ואז קרוב לוודאי שייפול בשימוע, ולכן כאשר המטרה מקדשת את האמצעים וברור שאין שוחד, אז ממציאים שוחד יש מאין.
4) חטא הגאווה.
חבורת שלומיאלים זדונית
בצמרת היו אז הדמויות:
- היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט - ללא ניסיון פלילי, עם עדות בעל דין מוקלטת של חששות לסחיטה על-ידי פרקליט המדינה.
- פרקליט המדינה שי ניצן - ללא כל ניסיון פלילי.
- חבורת פרקליטים - חסידים שוטים ועיוורים של השניים הראשונים.
- רז נזרי - מומחה פלילי מוביל, אדם עצמוני עם חוט שדרה שראה את סרט האימים הזה מקרוב, הזהיר מפניו מראש, ולכן הוא נזרק אל מחוץ למערכת. סדום ממשיכה להתנהל והצדיק היחידי בה הושלך החוצה.
התסריט היה כתוב, הכל היה ברור מראש, הטיפשות, שרירות הלב, וחטא הגאווה עבדו שעות נוספות, וקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים הורידה
בזדון מדינה שלמה מהפסים.
אם היועמש"ת תבקש לפסול את המותב היא תחטוף עוד מכה לפנים
שופטים אשר נתקבעה דעתם במהלך הדיונים בנושא מרכזי ומהותי, שנים רבות לפני תום הדיונים, שנים רבות לפני תום שלב ההוכחות, שנים רבות לפני מתן עדות על-ידי הנאשם עצמו, לא יכולים להמשיך ולשבת בדין, אלא אם הם כופים את דעתם על הצדדים, והצדדים מגיעים להסכמות.
מנגד חובתה של המאשימה (מדינת ישראל) לבקש את פסילת המותב ברגעים ראשונים בהם היא חשה שדעת המותב נתקבעה. המאשימה לא עשתה כן. כבר חודשים אומרים השופטים למאשימה שהאשמת השוחד מתה, אך המאשימה ברוב כסילותה נאחזת בקרנות המזבח, וכעת כאשר הדברים הונחו על השולחן באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ולאור המצב המתקדם של התיק, סביר מאוד שהמותב לא ייעתר לבקשת פסילתו ואם ייעתר ערכאת ערעור תבטל את הפסילה & vice versa.
אין למאשימה ברירה אלא לקבל את תכתיבי נתניהו
מצב הראיות בתיק לא השתנה, ב-day one לא היו ראיות לשוחד וכל מה שהיה היה תפור. מה שהשתנה זה ההסתבכויות עוד ועוד של הפרקליטות, בהפיכת תפרי התיק מתפרים עדינים פנימיים ומסתרים, תפרים עבים, מגושמים, המטילים צל ענק גם על שאר ההאשמות בתיק.
ברוב כסילותה לקחה הפרקליטות זבוב, ובמקום לטפל בו היא הפכה אותו בהבל פיה לפיל על-מנת שהעונש היה עונש בגודל פיל, אך כאשר הפיל מת, מת עמו גם הזבוב, והפרקליטות יוצאת קרחה מכאן ומכאן.
נתניהו יסכים אולי להפרת אמונים ללא קלון, זה כדאי לו
- אם יודה נתניהו במרמה והפרת אמונים ברף הנמוך בתיק 1000 או 2000 או שניהם גם יחד, וייצא ללא קלון, הוא יוכל לחסוך לעצמו סכומים ניכרים כי הוא יתנה את הסכמתו להכרה בכספים כמתנה מחבר שאיננה במסגרת תפקידו, באשר מדובר במאות אלפי שקלים במקור, בתוספת הצמדות וקנסות פלילים על מתנה שלא הוחזרה על-פי הנהלים, והסכומים האלה יישארו בכיסו.
- נתניהו חייב גם להגיש לפרקליטות סולם על-מנת להפסיק את הפארסה הזו כעת ולא בעוד כמה שנים, ואם תיכנע סוף-סוף הפרקליטות למובן מאליו והוא שראש ממשלה נבחר בבחירות ולא בסאלח א-דין, תרד כמובן הדרישה המופרכת לקלון, והסיפור הפלילי של נתניהו שהתחיל בקול תרועה גדולה, יסתיים בקול ענות חלושה.
- לנתניהו אין אינטרס להכניע את הפרקליטות, אין לו אינטרס להביס אותה, לפחות לא כעת. הוא טעה טעות איומה כאשר נתן לאנשים שלו להתקדם באורח מאוד פרוע ומסוכן עם ה"רפורמה" וכעת הוא זקוק לשקט תעשייתי מול כל היריבים שלו, ובכללם הפרקליטות. זאת גם הסיבה שח"כ אלהרר היא חברה בוועדה לבחירת שפטים וח"כ טלי גוטליב עברה זמנית למנזר השתקנים. לכן נתניהו ודאי יסכים לזרוק עצם, על-מנת שלא להכריע ולהכניע את הפרקליטות, על-מנת שלא להקיז את דמה, ובלבד שלא תפריע לו פוליטית בהמשך דרכו.
ומה עם אביעד גליקמן, ברוך קרא, וגיא פלג?
שיקפצו, שיקשיבו לעצתי הלבבית ויחפשו מקצוע אחר.
והפעם - כיסו את החרפה, הקרקס יימשך, שלט נורא, פקידות משתוללת, מופע מחליא, רוע-לב גדוש, מגלגלים עיניים ומה הם יודעים? 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
