הגל הראשון של צונאמי המגיע לחוף הוא המסוכן ביותר - הוא מפתיע, מגיע בהחבא, מבטא את מלוא עוצמתו ככל שהוא קרב לחוף השאנן ואין דרך להתנגד לו אלא לוותר לעוצמתו, לברוח וכך לקוות להינצל "מזעמו". הוא משחרר את מצבור האנרגיה הגדול ביותר שלו (תוצאה של רעידת אדמה רבת-עוצמה בעומק קליפת כדור-הארץ) וכך מהמם שוטף או מרסק כל מי שעד לו ואינו משכיל להימלט מפניו.
ב"מרד העבדים" המדומיין שארגנו שני "הברקים" - אהרן ברק ואהוד ברק - נגד הממשלה החוקית המכהנת כיום בישראל אחרי בחירות נובמבר 2023, החל הצונאמי מיד אחרי נאומו של שר המשפטים לוין, משהובן ע"י יריבי הממשלה כי בכוונתה לבצע רפורמה משפטית מקיפה בישראל. המטרה הייתה להחזיר פחות או יותר לאיזון את יחסי הכוחות בין זרועות הממשל בישראל שהתקיים באמצע שנות ה-90, בטרם חולל השופט ברק על דעת עצמו את ההפיכה המשפטית. ההפיכה התבססה על חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו, ובוצעה ללא אישור המחוקק וללא חקיקה משלימה. כמעט כולה בוססה על פרשנות משפטית מתוחכמת ומתחכמת ומתפתחת מאז על יסוד אותה שיטה. המשמעות בפועל היא שאין צורך במחוקק, אלא אם הוא מגבה את הפרשנות המשפטית, ואין צורך בחקיקה משום שהכוח הגס והבלתי מרוסן של בג"ץ מיסודו של השופט ברק - ממש בדומה להתנהלות הצונאמי - מכניע כל מי וכל מה שעומד בדרכו.
השיטה השתכללה מאז וכיום היא מבוססת על שלושה עיקרים: א. פרשנות משפטית חופשית ממגבלות ומבקרה ציבורית. ב. ניטרול הכנסת ע"י ביטול חוקים "כבלתי חוקתיים" לפי שקול דעת בלעדי של בג"ץ. ג. פיזור גייסות של "שומרי סף" בכל עמדות המפתח של הממשל הציבורי במדינה - שמעמדם בכיר וגובר על זה של בעלי התפקידים הנבחרים עד רמת שרים ועד בכלל. בדרך זו "מסרסים" שומרי הסף את הדרגים הביצועיים ומחבלים במשילות. ד. איגום מופלג של חוגי הדיפ-סטייט: - הכוחות התומכים בחופש פעולה לעצמם והחלשת המשילות הממשלתית. מה שחמור במיוחד בהיערכות זו, הוא השתלטות הדיפ-סטייט על צה"ל והפיכתו מצבא העם למכשיר אנטי-ממשלתי.
לאחר הודעת נתניהו על פיטורי גלנט עקב הופעתו בטלוויזיה כשליח בפועל של מהפכת הנגד הפוסט דמוקרטית (תנועת האנרכיה), גאה גל הצונאמי לשיא וסיכן באופן חמור את יציבותה וכושר תפקודה של המדינה, לרבות התייצבות ההסתדרות הכללית מאחורי גל ההפגנות והשבתות המשק. המפלה הפוליטית שנחלו השמאל והמרכז בבחירות נובמבר 2022, הייתה עבורם צונאמי של כל מה שחששו מפניו ערב הבחירות ובגינו ביקשו לחסל פוליטית את נתניהו ולהקדים בכך רפואה למכה. נתניהו והימין אכן היכו אותם פוליטית בבחירות אלה, אבל לא זיהו את גל התגובה שהתפרץ בזעם רב משום שהאמצעי האפקטיבי ביותר לקידום ושימור המהפכה המשפטית - צה"ל - עמד להשמט מידיהם עם פיטורי גלנט. הופעת האחרון לפני הציבור והתראתו מפני משמעות גרירת הצבא למחנה האופוזיציה הפורמלית והבלתי-פורמלית, היה כשלעצמו מעשה נכון אולם עשייתו ללא ידיעת ראש הממשלה וללא תיאום מוקדם עימו כשרה"מ נמצא בחו"ל מבלי שהדובר שהוא שר הביטחון יצא מפורשות נגד שיח הסרבנות שפשה בצבא - היה על גבול הבגידה והמעילה באמון. לכן, פיטורי גלנט היו עקרונית מוצדקים.
נתניהו הכיר היטב את מחול השדים סביב משפטו, אך לא זיהה מבעוד מועד את רעידת האדמה הנוספת המתוכננת עבורו וביזבז זמן יקר על הרכבת הממשלה החדשה, במקום להיערך לניסיונות "הפוטש". כ"כ לא זיהה כראוי שהאופוזיציה הפוליטית והדיפ-סטייט שיתפו פעולה במהלכי "מהפכת הנגד" ואף גייסו לעזרתם גורמים רבים מחוץ לישראל ובראשם משרד החוץ האמריקני (מוסד אנטי-ישראלי ידוע), הנשיא ביידן, חלקים בתקשורת הבינלאומית וקבוצות פוסט ציוניות בחו"ל. לאחר פיטורי גלנט ניצב נתניהו בפועל לפני שוקת שבורה. שיא הצונמי הביא את המדינה אל עברי פי-פחת כשאלמנטים אמוציונאליים מוסתים ובלתי-רציונליים וההיסטריים שטופחו בהתמדה בכל תקופת רדיפתו המשפטית ובמיוחד בימי לפיד כמחליפו של בנט בראשות הממשלה - סיכנו בפועל את ביטחון המדינה ואפילו את שלימותה האורגנית; על גבול טירוף המערכות. שוקת שבורה זו הביאתהו למהלכי הנסיגה שבאו ברבעון השני לכהונת ממשלתו. הנשיא הרצוג שהתנדב לסייע בהשתלטות על הצונאמי לא הוכיח את עצמו. נראה שהשתייכותו הפוליטית ההיסטורית ארוכת-השנים והשקפת עולמו מילאו בתיפקודו הלקוי חלק מכריע מדי שגרם לאובדן האמון של כמחצית העם בו ובמידת האובייקטיביות לה הוא מסוגל.
1 לשבחו של נתניהו שנראה כנתון בהלם בימי השיא של הצונאמי, ניתן לומר שהעריך נכון את האירוע וסכנותיו ופעל בדרך כלל היטב בכדי לשלוף את הפתיל מהפצצה שהונחה לפיתחו, להרגיע את הרוחות הסוערות ולחשב מסלול מחדש. בשום ארגון נורמלי אינה יכולה להתקיים מציאות בה הגורם הנושא באחריות לביצוע המשימות האופרטיביות איננו בעל סמכות להפעיל את האמצעים והמשאבים שניתנו לו בכדי להשיג את התוצאות הנדרשות. מערכת המשפט שלנו בנתה בישראל הוויה כזו ומתאמצת עתה להחזיק בה ולשמר אותה בתואנות שווא. הרפורמה המשפטית נועדה להחזיר על-כנה את המשילות בישראל, כלומר לחזור לדרך ההגיונית והמקצועית בניהול מערכות ציבוריות גדולות, שעליהן אחראים גופי הביצוע הממשלתיים. היא נועדה לתקן גם תקלות ייצוג, תקלות בהליכי מינוי של בכירים ותקלות בפעולת מערכות אכיפת החוק ולהגדיל את הביטחון האזרחי. צרכים אלה בעינם עומדים ולכן אינני סבור שנתניהו והימין מתכוונים לוותר על הרפורמה, והיא תבוצע בלוח זמנים שונה ובכפיפות לשינויים פרסונליים ואחרים במערכות הממשל, שיפרקו את אגד פצצות המצרר שטמנו האופוזיציה והדיפ-סטייט לממשלה בחודשים האחרונים.
בימים אלה מסתמן שנתניהו חזר לדרכו השכיחה - שינוי דגשים בהשקעת מאמצים לקידום מהלכים מרכזיים במשק, בביטחון וביחסי החוץ, לצד ריצוי הציבור הימני - פעמים יותר ופעמים פחות - לשימור הקואליציה. "פולקה" זו דורשת גמישות ויכולות מגוונים, וחרף העובדה שארה"ב מנסה עתה "לחנך" את נתניהו ואולי אפילו להענישו על "קשיים" שגרם לה בעבר הרחוק והקרוב, המהלכים מוכתבים בסופו של יום ע"י שלושה שיקולים: הביטחון הלאומי, הכלכלה ושימור הממשלה. ההמשך הממותן של הרפורמה המשפטית עליו הכריז נתניהו כולל שלושה נושאים: הוועדה לבחירת שופטים - חשוב מאוד עקרונית ומעשית (תחום באילוצי זמן חוקיים ומועדי פעילות הכנסת). עילת הסבירות - חשוב ומעמד היועצים המשפטיים - פחות חשוב עקרונית אך חשוב מאוד מעשית לעומת זאת הודיע על דחייה (ללא הגבלת זמן) בנושא פיסקת ההתגברות. סוגיות אחרות כגון רפורמה במערכת התביעה הכללית, הפרדה בין יועצים משפטיים לתובע הכללי או בין משטרה לגוף משפטי חוקר, עוד יגיעו. הוא הדין גם בנושאים האחרים השייכים לרפורמה, בהם דעת השופטים עמדה עד כה מעל לחוק ומעל לרשות המחוקקת - וזאת יש הכרח לשנות.
2 מי שמעוניין לחוקק חוקה ובכך להסדיר את החוזה בין אזרחי ישראל למוסד המדינה - מוזמן לקדם רעיון זה; עקרונית אני בעד. אולם אל למתנגדי הרפורמה לבלבל את הציבור בטיעון כאילו הצהרת העצמאות היא חוק או חוקה - היא לא! היא הצהרת כוונות. הצעד הנדרש להפיכתה לחוקה מעולם לא בוצע בישראל. הפיכתה לחוקה תאפשר לאגד טוב וברור יותר את משמעות הגדרת מהות האזרחות ושאלת הנאמנות והציות לחוק, פירצה בפועל שנאמני האנרכיה מבקשים להסתתר בה מפני המשמעות האמיתית של מעשיהם העבריינים.
שאלות דוגמת פיסקת ההתגברות חייבות להגיע לפתרון - רצוי בהסכמה - אבל אם לאו אזי בחקיקה שתאפשר לכנסת כמוסד המחוקק לתקן פסיקות פסולות של בית המשפט.
3 במילים אחרות: חייבים להסדיר את כלל החקיקה המגדירה את תחומי האחריות והסמכות של זרועות השלטון - מחוקקת, מבצעת ושופטת. חקיקה זו היא אך ורק בסמכות הכנסת ו"לכנסת חוקי המשחק שלה" -חוקה או חוקי -יסוד. את הבקרה על הרשות המבצעת, אמור לערוך מוסד מבקר המדינה. אין צורך בגופים נוספים, אבל יש להקנות שיניים חדות לממצאי המבקר - כעניין של חובה. בין הכנסת לרשות השופטת חייבת להתקיים מערכת של חוקי בקרה הדדיים שיותאמו להגדרות הסמכות והאחריות של כל אחת מהן; הכנסת אינה שופטת, ובית המשפט איננו מחוקק ואיננו פוסל חוקים (פסילת חוק היא חקיקה בפועל). רפורמה זו בוא תבוא וככל שתקדים להגיע ייטב לכולנו.
הרפורמה המשפטית חיונית, אולם היא אינה באה במקום חובתה של הממשלה לטפל כהלכה וביעילות בנושאים אופרטיביים דוגמת: ביטחון, ביטחון פנים, כלכלה, חינוך, בריאות, תשתיות ועוד. על-רקע המצב הביטחוני - נחוץ בדחיפות מאמץ לאומי מיוחד לפיזור האוכלוסייה בצפון, בדרום ובמזרח ע"ח מיתון תקופתי של הפעילות במרכז.
האנרכיה הבליטה את התפקיד השלילי שמילא צה"ל -במיוחד הפיקוד העליון שלו בסדיר ובמילואים - במאבק הפוליטי אותו בקשה לממש לשם סילוק הממשלה. צמרת צה"ל, הפכה לאחד הגופים המרכזיים של הדיפ-סטייט ועניין זה יש לעקור מן השורש, בין אם באמצעות העמקת המרכיב המקצועי הקבוע שיבוסס על התחייבות להימנע משימוש בתפקידים צבאיים ופרה-צבאיים שימוש פוליטי, ובין אם באמצעות פלורליזם במינויים לצמרת זו או לתפקידים מיוחדים אחרים. צה"ל הוא מכשיר לאומי שמופקד בידי הממשלה בפיקוח וועדת חוץ וביטחון ותפקידו היחיד הוא הביטחון הלאומי. לא תיתכן שום סחטנות בה יעשו יחידים שאינן מוסמכים שימוש בשירותם הצבאי לקידום מטרות פוליטיות מול הדרג המדיני; שום תירוצים ושום פילפוליסטיקה אינם באים בחשבון; כל מעשה מעין זה הוא "פוטש צבאי". עבריינים על כללים אלה יודחו לאלתר מהצבא, ישללו דרגותיהם וזכויותיהם והם יועמדו לדין שהעונש המירבי הוא אובדן אזרחותם הישראלית (מקביל בחומרתו לבגידה). חייבים לבחון מחדש את שרשרת המינויים בצה"ל ב-10 השנים האחרונות לפחות, בהן "הופרשו" משירות קצינים בדרגות אל"ם ותא"ל להערכתי בשל אי-התאמה אידאולוגית, פוליטית או דתית-אמונית. חלקם חייב לחזור לשירות בהקדם ולהשתבץ בתפקידי פיקוד לקראת קידום אפשרי. זו אחת הדרכים המהירות לאיזון מתאר הדעות והאמונות בקרב הפיקוד העליון בסדיר ובמילואים. במוסדות לאומיים חייבת להיות השתקפות של מגוון הדעות הקיים בציבור לצד השיקולים המקצועיים המנחים את המינויים הבכירים. חייבים למנוע סינרגיה מופרזת הוא השתלטות משפחתית או "מגזרית" ב"גופים הלאומיים". זו אחת ההחלטות הנובעת ישירות מהרפורמה המשפטית והשלכותיה חלות על כל תחומי העשייה בציבור ובמדינה. למהלכים אלה חשיבות קריטית בניקוי התודעה הצה"לית והציבורית מרעיונות הסרבנות וההתייצבות לתפקיד על-תנאי.
החשיבות והדחיפות של שינויים אלה נובעת וקשורה קשר הדוק מאוד לעימות המתגבר בין ישראל לאירן ולאפשרות שייעשה ניסיון מצד האויבים מבית ומבחוץ לנצל את אי-היציבות הפנימית שלנו למהלכים צבאיים שמשמעותם מהפכה גיאו-אסטרטגית אזורית. אם תתפתח מלחמה נגד אירן דרך לבנון או בשיתוף חיזבאללה (וסוריה) מתוך לבנון, יהיה הדבר קריטי מבחינת גם לביטחון הפנים, ללחצים הישירים על הגבולות ולחשיפת האזרחים הישראלים כולם לאש תלולת-מסלול מסיבית. ישראל מתמהמהת בהקמת המשמר הלאומי ובייצוב ביטחון הפנים ע"י ריסון האלימות מבית. באירוע רב-זירתי סימולטני, לא יהיה מנוס וישראל תצטרך להשתלט על איו"ש, הרשפ"ת תיפול ויידרש כוח אדם רב לניהול אזרחי של המרחב. אינני משוכנע (לשון המעטה) שאנו מוכנים לכך. אולם אני משוכנע שהחשש מהתפתחות כזו הוא חלק ממטרות האנרכיה ומהניסיונות לשתק את צה"ל מבפנים או לגייסו כגורם פרה-פוליטי נגד מהלכים אלה, היה ותחליט עליהם הממשלה. השינוי המושגי שתצטרך ישראל לעבור בנסיבות אלה הוא עצום. גם אם יוכרז מצב חירום כללי, בצב הרוח הקיים עצם ההחלטה עשויה להיות לנושא לניגוח מבית.
שאלת עיצוב גבולותיה הסופיים של מדינת ישראל חשוב בעיני יותר מהיחסים המידיים עם סעודיה, ומוטב שהדברים הללו יהיו מונחים על השולחן מראש גם בשיח עם האמריקנים. אם תשיג סעודיה את עיקר מטרותיה מול ארה"ב, תדע ל"ספוג" גם התפתחות זו ואולי תראה בה אפילו מהלך אסטרטגי רצוי במובן האזורי. המציאות האזורית כחלק מהמציאות הגלובלית תלך ותעשה יותר ויותר נזילה לקראת שנת 2024, שנת הבחירות בארה"ב ושנה בינלאומית תוססת במאבק בין ארה"ב רוסיה סין והודו על מקומן היחסי במבנה העולמי הרב-קוטבי החדש. מבחנה זו טוב ונכון עושה נתניהו שהוא בוחן את הדעות והעמדות של ראשי מוקדי הכוח בשיח ישיר מולם, אך אסור לו להזניח את הצרכים הדחופים מבית. האצת הפעילויות בכל התחומים מבית לצד קידום הרפורמה המשפטית והמשילותית בצעדים רצופים אך מדודים, יביאו בסופו של יום לדעיכת האנרכיה, בין אם בגלל תסכול ובין אם משום שרבים מאוד יווכחו שאין ממש בטענות על מהפיכה דיקטטורית שהולכו שולל וכולנו חייבים להיות חלק מהמאמץ הלאומי הכולל.
