לא בא בחשבון

הריני ממהר ומקדים להביע אי-אמון מוחלט בוועדה לחקירת פרשת הרוגלות (פגסוס) שהוקמה היום על-ידי ממשלת הזדון ביזמת המוליך החשמלי של הדיקטטורה השיפוטית איש הריב והמדון יריב לוין.

הריני קורא לכל אזרחית ואזרח לסייע להכנת מנשר כלל ארצי לחתימה המונית על שלילת זכות קיומה של הוועדה כפי שהיא מתעצבת ברוחו של לוין. צעד כה חריף מראש - מעין Casus belli כפי שהסברתי מהו בפוסט הקודם - מבוסס על העובדות וההנחות הבאות:

• אין לי עמדה אם ראוי הנושא להיבדק או שהוא סכנה ממשית לביטחון המדינה. אני כמובן סומך על השב"כ והמשטרה יותר מאשר על בנימין נתניהו ולוין. אך הנושא אם לחקור את השימוש במכשיר אם לאו - בידיהם.

• יש לשלול לחלוטין הקמת ועדה ממשלתית, לא במעמד ממלכתי, תוך התנגדות היועצת המשפטית לממשלה. כמובן שאילו הוחלט על ועדה ממלכתית היה על לוין להיוועץ בנשיאת העליון אסתר חיות. הוא יעדיף לגדוע את זרועו ולא לשתף עימה פעולה כחוק, הרי הוא דמוקרט גדול.

• בנסיבות אלה כל מי שיסכים לכהן בוועדה כזאת הוא אדם שמחל על כבודו ועל יושרתו, לכאורה. זו קבלת דבר מה, במקרה זה מינוי, ואפילו מינוי ראוי של חבר/ת הוועדה, מידי גוף מצורע מבחינה מוסרית.

• אם למרות כל האמור לעיל יש עדיין מקום לספק בנכונות טיעוניי - בא הסעיף המאפשר לוועדה מטעם הממשלה לסגור תיקים בהם נחקרים מעשים פליליים על-ידי בנימין נתניהו. הראייה? הוא הבין שאסור לו להשתתף בדיון בממשלה. ניגוד עניינים מובהק.

הפרופסור שקמה ברסלר ומשה רדמן טבעו את הביטוי שבארץ מכהנת "ממשלת חורבן הבית". אני מוסיף לה עוד הגדרה: זו ממשלה ארורה.

• כבודו של יושב-ראש הוועדה השופט בדימוס משה דרורי במקומו מונח. כבוד כמה שאפשר, מקום ככל הניתן. אני מכיר את הביקורות הסוחפות על פסקי דינו של השופט. אך משחתם עליהם הם תקפים ומחייבים אותנו.

רק שבוועדה זו הוא אינו שופט, והוא ממש אינו ראוי, ומראש אני מוסיף כי אי-האמון שלי לא ישתנה גם אם בסופו של דבר יקבל החלטה שחופפת במאה אחוזים את דעתי. אי-אמון, נקודה.
עתה העת לעשות מעשה, להחתים על מנשר שלילה וגינוי. "והעבר ממשלת זדון מן הארץ."