בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
נתניהו. נמאס לו [צילום: חיים צח/לע"מ]
|
|
|
כשלראש הממשלה נמאס
|
מאז האסון הלאומי הנורא שניחת על ראשנו, על ראשה של האומה היהודית-ישראלית, התברר כי הנרטיב השולט בכיפה הוא שלא רק יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה, אלא חצי מהעם
|
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, החליט להיעדר ככל הנראה מטקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה הנרצח, יצחק רבין ז"ל. קראתי פעמיים את המשפט דלעיל, משפט כמעט ולא נתפס ובוודאי מעורר אי-נוחות וגרדת בנפש הנבוכה. יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה הוא יום משמעותי או לפחות כך אמור היה להיות. יום של התבוננות פנימה, יום של שיח פנימי וחיצוני אודות הגורמים לרצח, ההתמודדות עם השלכותיו. מניעת הרצח הבא, שיעורי חיים על שיח מכבד, על מחלוקת ללא סכינים, על מאבקים פוליטיים ללא קנה אקדח, על אי-הסכמה ללא יריות. יצחק רבין כמשל למציאות נוראה שהובילה לאסון הלאומי הנורא, אסון אשר גם במרחק הזמן עדיין מבעבע וסוער בקרב חלקים באוכלוסייה. יצחק רבין היה פוליטיקאי, נבחר ציבור, ראש מפלגה על כל המשתמע מכך, לטוב ולמוטב, עם אמונות, ערכים, אידאולוגיה פוליטית אשר קמו לה כצפוי מתנגדים ותומכים. יצחק רבין היה בעל כורחו לסמל "בזכות" ההסתה, האיבה, השנאה, המעשים שעשה והוביל, אמונתו הפוליטית וערכיו. יצחק רבין נרצח על-ידי יגאל עמיר, יהודי, רוצח, נוטל נפש אדם. ידיו הם שלחצו על ההדק, אקדחו הוא שירה את שלושת כדורי המוות, יגאל עמיר רצח את ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין. יגאל עמיר. אלא, שמאז האסון הלאומי הנורא שניחת על ראשנו, על ראשה של האומה היהודית-ישראלית, התברר כי הנרטיב השולט בכיפה הוא שלא רק יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה, אלא חצי מהעם, חובשי כיפות, מתיישבים, ימניים, כולם לחצו ביחד על ההדק, כולם שיגרו את שלושת כדורי המוות, כולם אשמים ברצח הנורא. בשם החרון, העברה, הזעם והיגון הנורא סומן ציבור שלם כאשם ברצח, מנהיגי הימין הוקעו אל עמוד הקלון הציבורי, על ראשו של ראש האופוזיציה דאז וראש הממשלה כיום, בנימין נתניהו, הוטבע אות קלון נצחי כאשם בהסתה שהובילה לרצח. שקר שהודהד, שפומפם, שהושתל ושהוטמע עמוק עמוק על-ידי בעלי אינטרסים ומתנגדים פוליטיים. נרטיב נולד, נרטיב שכולו עלילת דם שהופרכה שוב ושוב אך קנתה לה שביתה בתודעת הציבור. ומהשנה הראשונה בה האשים חצי עם את החצי השני ברצח הנורא, מאז ציון יום השנה לרצח בה נמצאו האשמים על-ידי בית דין שדה פוליטי, הפכה העצרת ממה שהייתה אמורה להיות, עצרת של התבוננות, למידה והפקת לקחים, לעצרת של שנאה והכפשה נוראה נגד ציבורים שונים בחברה הישראלית מרבנים ועד ראש ממשלה. על אף ההתנפלות הנוראה, גם על-ידי חלק מבני משפחתו של יצחק רבין המנוח, המשיך ראש הממשלה, בנימין נתניהו להשתתף בעצרות בהן שוב ושוב שוגרה לעברו בכינון ישיר ארטילריה של האשמה, ארטילריה של שנאה. הוא נשא עלבונו בדממה, מחויב כאחראי המבוגר, ללכידות הלאומית. עד אשר השנאה גדשה את הסאה, עד אשר עלילת הדם הייתה לבלתי נסבלת, עד אשר כלו כל הקיצין ואף חלק מבני משפחת רבין הרהיבו חוצפה ועזות מצח וליהגו בבריונות נגד בנימין נתניהו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו ככל הנראה החליט ובצדק, עם כל הצער ואי הנוחות, להפסיק להשתתף בטקסים המשמיצים, המגדפים, המרחיבים את השסע, המהדהדים את הרמייה, המסיתים כנגדו, הפסיק להגיע לטקסים בהם הוא מועלה מחדש על מוקד השנאה ו"זוכה" להצלפות בטקסי ההלקאה המתחזים לטקס זיכרון ממלכתי. זוהי ללא ספק מציאות עצובה, מטרידה, מקוממת, מציאות בה האסון הלאומי של רצח ראש הממשלה מפספס ומחטיא את מטרתו. במקום התבוננות, חיבורים, לכידות הפך יום זה ליום השתלחות, הכפשות חירופים וגידופים. יצחק רבין המנוח ראוי ליותר.
|
|
מחנך, משורר, סופר ופובליציסט.
|
|
תאריך:
|
02/10/2023
|
|
|
עודכן:
|
02/10/2023
|
|
עמנואל בן-סבו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הירונימוס
|
2/10/23 10:31
|
|
שבועיים בדיוק לפני הבחירות הפרלמנטריות בפולין ערכה היום מפלגת האופוזציה הראשית, "הקואליציה האזרחית", מצעד ענק בשם "מצעד מיליון הלבבות", כדי למחות נגד ממשלת הימין שבשלטון, ולקרוא לשינוי במדינה. בהפגנת הענק השתתפו מאות אלפי בני אדם, והיא הייתה מפגן כוח של האופוזיציה.
|
|
|
במשנה במסכת מגילה יד, ע"א, פונים אלינו, שנקפיד במהלך חג הסוכות לארח בסוכה שבע אושפיזיות - שבע אורחות, שבע נשים, שיקבלו מקום מכובד בסוכה שלנו. המספר שבע במסורת היהודית הוא בבחינת מטבעת לשון מקודשת. ואלו הן שבע האורחות - שרה, מרים, דבורה, אביגיל, חנה, חולדה ואסתר. מן הראוי לשים לב, שבין שבע האורחות ישנן דמויות, שלא היו דומיננטיות בספרות המקראית.
|
|
|
שטף ההודעות היוצאות ממשרד החוץ נבלם. משרד החוץ הצליח להקדים משרדי חוץ אחרים, של מדינות חשובות, ולהקדים אותן במסירת התפתחויות מדיניות חשובות. כך עוד בטרם שהוסכם בין המדינות על פרסום משותף, כיאה ליחסים מדיניים, תקינים. שר החוץ כהן מרבה להקדים את עמיתיו, אף להפתיעם, במתן פומבי לצעדים מדיניים עוד לפני שהבשילו. חיפזון זה במסירת הודעות על צעדים מדיניים, מכעיס אף מעליב את הצד השני. הצד האחר, השותף, מעלה את החשד כי החיפזון הישראלי נובע מן המרוץ למען יחוס מידי של ההישג למשרד החוץ, או לעומד בראשו, השר כהן.
|
|
|
רועי ובן קורניק (חברו הקרוב של נכדי אוּרי), ראו אותי צועד לאיטי מאצטדיון "בלומפילד" בו גברה מכבי תל אביב במשחק בלתי משכנע על הפועל פתח תקוה. הייתי בגפי. אוהדי הכדורגל נמלטו לסופשבוע של חופשות. באדיבותם האריכו ככל הנראה הקורניקים את המסלול לביתם כדי להוריד אותי סמוך לגשר השלום. להפגנה, כמובן, ה-117 למנייני.
|
|
|
לא צפיתי בדיון בבג"ץ בעניין הנבצרות. לא מצאתי לנכון להשחית זמן בצפייה באירוע פסיאודו תיאטרלי, בו הכל צפוי וידוע מראש, כל אחד ואחת בו ימלאו את תפקידם המתוכנן, כל אחד ואחת יקריאו דפי מסרים שהביאו אתם מהבית, ועשו עליהם חזרות מול הראי עם הקפה של הבוקר. זה כמו לצפות בפעם העשירית באותו משחק כדורגל או באותה הצגה.
|
|
|
|