בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מופע תוסס ומבדר [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
החגיגה של סנדרסון
|
ביקורת מחזמר: תשע בכיכר - משירי דני סנדרסון - תוסס, מבדר, חגיגה מוזיקלית - בית צבי ● הבמאי שוקי וגנר, מהבולטים בבמאי מחזות הזמר בארץ, כתב את קטעי המעבר והתוצאה היא מופע מוזיקלי מענג וחיוני
|
תשע בכיכר, ערב שירי דני סנדרסון, העולה בבית צבי ברמת גן, הוא מופע תוסס ומבדר, משב רוח חיוני בימים קודרים העוברים עלינו. דני סנדרסון הוא מוזיקאי ייחודי שהטביע חותמו על עולם התרבות בארץ, בשירים רבים נפלאים ופורצי דרך, בלחנים ופזמונים חוצי דורות, ישראלים, שרבים הפכו לנכסי צאן ברזל בעולם המוזיקה. המופע כולל את מיטב השירים המוכרים מהלהקות כוורת, גזוז, דודה וגם מיצירותיו העצמאיות ובביצועים סוחפים של להקת השחקנים. הבמאי שוקי וגנר, מהבולטים בבמאי מחזות הזמר בארץ, גם כתב את קטעי המעבר והתוצאה היא מופע מוזיקלי מענג וחיוני, המאפשר לצופים טיפה של אווירה אחרת מהימים המדכדכים והעצובים שבהם אנו שרויים.
|
|
|
משחק מעולה [צילום: יוסי צבקר]
|
|
השירים המושמעים בידי הלהקה הם מהידועים בשיריו של סנדרסון. תשע בכיכר פותח את המופע ומבוצע בידי כל המשתתפים. אלף כבאים והמגפיים של ברוך כובשים בזה אחר זה את הבמה. היא כל כך יפה שהלחין יצחק קלפטר למילים של סנדרסון מבוצע ברגש בידי שגיא פומרנץ. מדינה קטנה וילד מזדקן שוצפים כובשים את הבמה. שיר המכולת מבוצע באורח קסום עם העמדה ותנועה נהדרים שיצרה הכוראוגרפית תות מולאור (ולגביה יגיע קטע נפרד). עוד מושרים ילד מזדקן, נתתי לה חיי, רק עם אופנוע, לידיה הלוהטת, לכבוד הקיץ, רוני וציפי פרימו, תה עושה סחרחורת ויו יה המקסים, לקינוח. כל המשתתפים מפגינים משחק מעולה, ריקודים משלהבים ויכולות ווקאליות נעימות ואפילו מרגשות. ניצן כבירי, נועה ביאער, רוני שושן וספיר נווה, מוצלחות מאוד ועם פוטנציאל רב. יש לציין במיוחד את סימון ג'וזף, חיית במה ופרפורמרית בולטת, השולטת ברזי המשחק, התנועה והשירה. עידן כבירי, מתן ברדה, חגי ויה, עדן ביטון, שגיא פומרנץ, מעולים בגילום התפקידים במחול, משחק ותנועה.
|
|
|
תפאורה מעולה [צילום: יוסי צבקר]
|
|
העיבודים והניהול המוזיקלי נעשו בידי חזי שקד והם מצוינים. נופר דרזנר עיצבה תפאורה מעולה ופרקטית. רונה משעול עיצבה את התלבושות המקסימות והצבעוניות. דן גלזר עיצב תאורה נפלאה שהפכה את הבמה לחגיגה. גלי צמח אחראית לסאונד המקצועי. למי שמגיעות תשואות מיוחדות היא הכוראוגרפית תות מולאור, שחוללה תנועה קסומה עם הלהקה והיו תמונות שבלטו במפגן עיצוב נפלא ונחרתו בזיכרון. הבמאי שוקי וגנר הצליח ללהטט עם להקת השחקנים והתוצאה היא חגיגה נהדרת שאנו כל כך זקוקים לה כדי לקחת פסק זמן מהימים העגומים שבהם אנו שרויים.
|
|
תשע בכיכר [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
|
|
הכותב הוא עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
|
|
תאריך:
|
31/12/2023
|
|
|
עודכן:
|
31/12/2023
|
|
חיים נוי
|
|
הסכמי אברהם שנחתמו בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין בשנת 2020 מהווים נקודת מפנה היסטורית לא רק במישור המדיני-אסטרטגי אלא גם במישור הכלכלי-עסקי. מעבר להכרה הפורמלית בקיומה של מדינת ישראל, ההסכמים מהווים בשורה כלכלית מבחינת הפוטנציאל העצום שהם פותחים עבור שיתופי פעולה עסקיים והשקעות הדדיות בין חברות וגופים מובילים בישראל לבין אלה ממדינות המפרץ.
|
|
|
מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה מורכבת, מלחמה של אזרחי ישראל בארגוני הפשע כמו החמאס, הג'יהאד והחיזבאללה. ארגונים שמשתייכים לאיסאלם הפונדמנטליסטי שמוכוון משימה להקים כאן מדינה מוסלמית חרדית מהים ועד הירדן. המלחמה נכפתה עלינו, לא מעט בגלל מדיניות עמומה, הססנית ואפילו מזגזגת. ישראל כבשה שטחים ב-1967 ומאז לא מגדירה בצורה מתוכננת מה בכוונתה לעשות בשטחים - לספח ולהפוך את כל האזרחים מהים ועד הירדן אזרחי ישראל לכל דבר ועניין או לחלופין לאפשר לפלשתינים להקים את המדינה הערבית שניתנה להם ב-1948. ניתנה ובניגוד ליהודים עד היום הם "לא סגורים על עצמם", אם נשתמש בביטוי העממי.
|
|
|
ביבי הערמומי בפעולה: אסתר חיות פרשה וחייבת לסיים לכתוב את פסקי הדין שלה עד 12 בינואר ביבי מבקש בשם אחדות מזויפת להניח בצד את ההחלטה בעניין פסקת הסבירות, שביטולה הוא כלי הנשק העיקרי של ההפיכה המשפטית הדיקטטורית
|
|
|
אולי רבים לא יודעים שבשנים עברו (ואולי גם כיום, לך תדע) נהגו בעלי בתי קולנוע ומפיצי סרטים מידי פעם לקצר את אורך הסרטים המקוריים כדי להתאימם ללוחות הזמנים ולמועדי ההקרנות.
|
|
|
א. כשנסעתי ביום חמישי בבוקר לירושלים, לישיבת הנהלת יד ושם, יצאה באותה שעה נכדתי לחיפה, להתייצבות ראשונה בלשכת הגיוס.
|
|
|
|