שני ימי הילולא חשובים חלים בשבוע זה. ביום שני כ' טבת, חל יום ההילולא של הרמב"ם, רבינו משה בן מימון, ובערב שבת קודש כ"ד טבת, יחול יום ההילולא של רבי שניאור זלמן מליאדי - אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.
אדמו"ר הזקן עצמו לימד אותנו, כי יום הילולא של צדיק הוא הזדמנות מיוחדת להתבונן בגדלות הצדיק, כך שהדבר ישפיע עלינו ויעוררנו בכיוון הרצוי בעבודת ה'. וכך הוא כותב בספר ה'תניא' (אגרת הקודש פרק כ"ז): ביום הסתלקותו של הצדיק, מתעלים למקורם כל מעשיו, תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו, והדבר אף מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה. וכשם שהדבר בפטירת הצדיק, כך קורה בכל שנה ביום הפטירה, שכן כידוע, מדי שנה חוזרת ומתעוררת מחדש ההשפעה וההתגלות שהייתה בתאריך מסוים בפעם הראשונה, ועוד ביתר-שאת משנה לשנה.
כ"ק הרבי מליובאוויטש מצביע על כך, שישנם קווי דמיון מובהקים בין אישיותם ופועלם של שני ענקים אלו, הרמב"ם ואדמו"ר הזקן: שניהם כתבו חיבורים הן על חלק ההלכה שבתורה - הרמב"ם את ספרו הגדול 'משנה תורה', ואדמו"ר הזקן את חיבורו 'שולחן ערוך הרב' וכן חיבורים חדשניים ועצומים על פנימיות התורה - 'מורה נבוכים' של הרמב"ם, שכשמו כן הוא, מורה דרך לנבוך בעבודת ה', המיוסד על פנימיות התורה וסודותיה, ואדמו"ר הזקן את ספר ה'תניא' קדישא, אבן היסוד של תורת חסידות חב"ד.
יתרה מזו, הרמב"ם ואדמו"ר הזקן היו מנהיגי ישראל אמיתיים שדאגו לכלל ישראל בגשמיות וברוחניות. הם תיקנו תקנות וגדרו פרצות והשפיעו ומשפיעים עד היום, שפע של תורה בנגלה ובפנימיות לכל עם ישראל והשפעתם התפשטה למרחקים, הם במקום והן בזמן, לשנים רבות.
נקודה זו של שילוב תורת ה'נגלה' וההלכה הפסוקה, יחד עם אור תורת ה'נסתר', מרומז גם בשמותיהם: ה'מגיד ממזריטש' התבטא על תלמידו אדמו"ר הזקן, ששמו "שניאור" רומז על "שני - אור, אור תורת הנגלה ואור תורת הנסתר". ה'מגיד' העיד עליו שהוא יאיר את העולם בשני אורות אלו; גם על הרמב"ם, נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה", שהוא כמשה רבינו, שכל התורה ניתנה ממנו - "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה מסיני", רמוז גם בראשי-התיבות המפורסמים של שמו - רמב"ם, מ' פתוחה ומ' סתומה: בגמרא מסכת שבת נאמר שמ' פתוחה ומ' סתומה רומזים ל"מאמר פתוח ומאמר סתום", חלק ה'נגלה' של התורה וחלק ה'סתום' של התורה.
קו דמיון נוסף ומעניין ניתן למצוא גם בתחילת ספריהם: הרמב"ם מתחיל את ספרו 'משנה תורה' במילים 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון'. ארבעת האותיות הראשונות במשפט זה, הינם שם הוי'. גם אדמו"ר הזקן מתחיל את ספרו 'שולחן ערוך' במילים 'יהודה בן תימא אומר', כפי שהגמרא (סוטה י', ב') אומרת שיהודה זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה (בשמו מופיעות ארבעת האותיות של שם ה').
[נאים הדברים לאומרם: אצל כ"ק הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו, מצינו גם את כל השילובים הללו. שמו הראשון נחם כולל מ' פתוחה וסתומה, ניתן גם לראות את השפע בלי גבול בתורת הרבי בו הוא משלב בין תורת הנגלה ותורת החסידות. גם ספרו הראשון של הרבי, ספר 'היום יום' מתחיל במילים 'יום התוועדות וקבלת החלטות' הכוללים את אותיות שם הוי'].
הרבי מוסיף נקודה חשובה נוספת: גם אצל הרמב"ם שערך לראשונה ספר "הלכות הלכות", וגם אצל אדמו"ר הזקן, שכתב שולחן ערוך כ"הלכות בטעמיהן", הוסברה הסיבה לכתיבתם את הספרים עקב המצב הגשמי הקשה ששרר בתקופתם והשלכותיו על עם ישראל. בהקדמת ה'משנה תורה' כותב הרמב"ם שסיבת הכתיבה היא מפני ש"תכפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל... ומפני זה נערתי חוצני וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בלשון ברורה..."; כך גם נכתב בהקדמת בני אדמו"ר הזקן ל'שלחן ערוך', "ומפני שצרכי ישראל מרובים ובפרט בצוק בעיתים הללו, ועל כן דעתם קצרה ... אשר על כן הסכימו מן שמיא למצוא איש אשר רוח אלוקים בו להבין ולהורות הלכה ברורה". ואכן, ניתן לראות שסגנון כתיבתו של אדמו"ר הזקן, דומה מאוד לסגנונו המיוחד והברור של הרמב"ם.
מכך לומד הרבי הוראה מיוחדת לכל הדורות: כאשר יהודים "נבוכים" בחושך הגלות, ונראה ש"סבלות מצרים" הולכים ומתגברים; זה הזמן להוסיף עוד באור התורה, כפי שבשעבוד מצרים התגלה ה' למשה ב"אני ה'", שלמעלה מהגילוי אל האבות שהיה עד אז. גם בימינו, גילוי אור התורה בנגלה ובפנימיות התורה, יכול להאיר ולרומם את עם ישראל מעל הקשיים של הגלות.
הרבי התייחס בשיחות רבות ובצורה בולטת ביותר על דמותו והגותו של הרמב"ם. על הפתגם הידוע שנכתב על ציונו של הרמב"ם בטבריה: "ממשה עד משה לא קם כמשה", אמר הרבי: "מזמנו של משה רבינו עד לזמנו של הרמב"ם עברו לערך חמישים דורות... כל גדולי ישראל שהיו במשך דורות אלו - החל מיהושע, הזקנים, הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים והאמוראים שחיו לאחר משה רבינו - לא היה בהם אף אחד שידמה למשה רבינו, עד שבא רבינו משה בן מיימון וחיבר את הספר "משנה תורה" שכולל בתוכו את פירוט כל תרי"ג מצוות התורה ונחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו".
לפני ארבעים שנה (תשד"מ), תיקן הרבי לימוד יומי ב'משנה תורה' לרמב"ם, בשלושה מסלולים: שלושה פרקים ליום (בו מסיימים את הרמב"ם בכל אחד עשר חודשים), פרק אחד ליום (בו מסיימים את הרמב"ם בכל שנתיים ועשרה חודשים) וספר המצוות לרמב"ם (המיועד בעיקר לנשים וילדים), שהנושאים הנלמדים בו מקבילים לנושא בו מדובר במסלול שלושת הפרקים. אחת ממעלותיו של לימוד הרמב"ם הסביר הרבי, שבלימוד זה, מקיימים את שני החלקים של מצוות לימוד התורה: ידיעת התורה ולימוד התורה, משום שבספרו, מקיף הרמב"ם את כל מצוות וחלקי התורה.
זה הזמן להתחזק בקביעות עיתים לתורה בלימוד ספר משנה תורה לרמב"ם (לפי החלוקה היומית), בספר התניא (כפי שנחלק לימי השנה) ובספריו של הרבי בליקוטי שיחות, ספרי המאמרים, אגרות הקודש וביתר ספריו הרבים ש'הפך בה והפך בה דכולא בה'. עדי נזכה לקיום היעוד של 'וראו כל בשר', שניתן יהיה לראות גילוי אלוקות גם בעיני בשר בתוך המציאות הגשמית, כפי שהרמב"ם מסיים את ספרו ה'יד החזקה', 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים', בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
