כטובע האוחז בקש

כבר חצי שנה ויומיים שליבנו יוצא אל משפחות חללי מערכות ישראל, גיבורי האומה, בליבנו נושאים תפילה להחלמת הפצועים, עינינו נישאות למרום, למי שאמר והיה העולם, שיאמר לצרותינו די וישיב במהרה בחיים את החטופים והנעדרים.

כבר חצי שנה ויומיים, בצוק העיתים במציאות הבלתי נתפסת, נשכחו מעט גיבורי העורף, הגיבורים הנוכחים נפקדים, הגולים בתוך עמם. כבר חצי שנה ועוד יומיים, עשרות אלפי אזרחי מדינת ישראל גולים בתוך ביתם. חצי שנה ועוד יומיים של פליטות מודרנית, פליטות של החלטה מהירה מדי ויש שיאמרו נמהרת, החלטה של אריה פצוע המבקש לגונן על כפיריו, במחיר הקרבת רגל הלביאה.

מנסה לבחון בעיניים פקוחות לרווחה את המציאות של עשרות אלפים החיים כאורחים נוטים ללון, בבתים זרים, מנוכרים, במיטות של אחרים, במברשת שיניים ומשחת שיניים בטעמים לא מוכרים, בניחוח מאכלים מוזרים, בחוסר מעש, במחשבות רבות, בדאגות והרהורים, במטה לחמם הנשבר, במציאות של חזרה לשגרה.

מנסה לעצום עיניים ולחשוב על התמורות שהיו מתחוללות בי לו נדרשתי לעזוב עם שקית גדולה את ביתי, מכניס עולמי לתוך מזוודה גדולה, מותיר מאחור את עצמי, אהבותיי, שנאותיי, הצלחותיי כישלונותיי, משאיר מאחור חלק ממני התר אחרי החלק הגדול השוהה בבית מלון, בבית הארחה, בבית בני משפחה, בבית לא לו.

מנסה לסלק מעליי מחשבות טורדניות אודות בני המשפחה, הרעייה, הילדים, החתנים והכלות, הנכדים, אוחז בשארית כוחותיי, כטובע האוחז בקש, במשפחתיות, ב-יחד שבנינו והוא נמוג אט אט, כבר חצי שנה ועוד יומיים, מותיר מאחוריו צעדים של זיכרון וגעגוע. מנסה לעצום עיניים ולחשוב על מה שהיה וכבר לא יהיה, על החלומות, על התוכניות, על התכנונים, על השאיפות, הרצונות, על התוכניות בתחומים השונים שהתאדו בין לילה ונגוזו בין החלטה, היו ואינם. גולה בתוך ביתו, בתוך ארצו, בתוך עמו.

מנסה להדחיק את המציאות המורכבת והמאתגרת, מציאות של זירות רבות, מסוכנות כל אחת בדרכה, באופיה, זירות המתלכדות לכדי זירה אחת, זירת האין בית, זירת האין, זירת ההתפרקות האיטית, מלחמת התשה אל מול עצמי, מול משפחתי, מול האומה, מלחמה בכל תחומי החיים אשר היו ואינם.

החוזה בין המדינה לבין אזרחיה אשר הופר בשבת שמחת תורה, חייב להתחדש. חצי שנה ועוד יומיים. חובת מדינת ישראל להעניק לאזרחיה העקורים, הגולים, את הכל כולל הכל, ובעיקר את התקווה שיבוא היום וישובו לביתם, לחצר המוריקה, לרפת וללול, לפרדס ולבית האריזה, למועדון הנוער ולבית הספר, לברזיית המים, לספסל הסמוך לשדרת העצים הננסיים, למיטה, למפעל, למגרש הכדורסל, לציוצי הציפורים, את הביטחון, את הרוח, הרוח שחלפה מאז השבת ההיא.

מנסה להתפלל בכל לב שלאחר שוב הביטחון, ישובו גם גיבורי המלחמה האזרחיים ליישוביהם, לכפריהם, לעיירותיהם, למושביהם, לקיבוציהם. מייחל שנצליח להיחלץ מהמצר הזה בעוז וחיל, בגבורה יהודית שהוכיחה לאורך ההיסטוריה כולה את שרידות העם הקטן הזה אל מול אימפריות קורסות אל תוך עצמן.

חצי שנה ועוד יומיים, הגולים בתוך עמם ראויים להרבה יותר ממילים יפות, מחיבוק אמיץ, מהשתתפות בצער המציאות, הם ראויים להיחקק באותיות של זהב על דפי ספר הגבורה הישראלי. הלוחמים בעורף ראויים לכל מה שיש למדינה להציע ועדיין יהיה זה מעט מן המעט אל מול קורבנם הגדול.