משפחות החטופים נחטפו

עסקת חטופים אשר אינה מגלמת את הישגי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל" ומייצרת עמדת כוח במו"מ, תהיה בבחינת "בכייה לדורות" לישראל. מנהיגות אמיצה מחויבת לגישה אחראית וקרת רוח במבחן המו"מ בסוגיה כה רגישה, שתכליתה השגת שחרור החטופים בתנאים יתרוניים לצד החזק.

העיסוק רווי האמוציות בסוגיית שחרור 134 החטופים מאסון ה-7 באוקטובר 2023, הוא מהנפיצים שידעה ישראל מאז כינונה. הדילמות הלא-פשוטות הניצבות בפני ההנהגה הישראלית קורעות את החברה הישראלית ומעצבות בשיח הציבורי רושם מגמתי של גרירת רגליים מצד דרג מקבלי החלטות, גם מטעמים של הישרדות פוליטית.

התמשכות המלחמה בהינתן הנסיבות המיוחדות של לחימה בשטחים אורבניים רוויי אוכלוסייה, ולא פחות מכך, האתגר שמציב ממד התת-קרקע לכוחות הלוחמים, מתורגמים אף הם לאילוץ לא פשוט, הן מבחינת משפחות החטופים והן מזווית הראייה של קבינט המלחמה.

קשה להשתחרר מהתחושה כי כאבן האותנטי של המשפחות האומללות הופך יותר ויותר לאבן שואבת לארגוני המחאה מתקופת המאבק ברפורמה המשפטית, אשר משעבדים ומנכסים את מצוקתן למאבקם נגד הממשלה, באופן שיש בו כדי להשיב את הגלגל לאחור אל ימי הקיטוב החברתי העמוק שקדם למלחמת "חרבות ברזל".

מאבקן הצודק ומעורר החמלה של משפחות החטופים נמצא אפוא מתועל על-ידי יחצ"נים בעלי אג'נדה לקמפיין אנטי-ממשלתי אגרסיבי, המציב לכאורה את עניין שחרור החטופים כיעד לאומי ראשון במעלה, יהא מחירו אשר יהא. המוטיב הנפוץ, פרי מוחם הקודח של מנהלי הקמפיין, אשר מונחל בציבור בהקשר זה, מתמקד בטיעון כי מאחר שהממשלה הפקירה את אזרחיה ב-7 באוקטובר, שומה עליה שתשיב את חטופיה ללא תנאי וללא דיחוי!

קלפי מיקוח

בעצת יועצי התקשורת, מועצם ומהודהד בכלי המדיה השונים המסר לפיו החטופים הולכים ונמוגים וכל יום נוסף בשבי האויב מקרב את קיצם, והנשים המוחזקות בידי חמאס הן מושא להתעללות מינית. אלו הם ללא ספק טיעונים מושכלים ומבוססים המשרתים את המערכה ההסברתית והמדינית לשחרור חטופינו; אולם פרדוקסאלית, ואפילו כמסר מרגיע יחסית, יש לצאת מן ההנחה שלחמאס אינטרס מובהק לשמור על החטופים בחיים, שכן המדובר בקלפי מיקוח מנצחים מבחינתו.

ואמנם, משימת פדיון שבויים סווגה במקורותינו כאחת המצוות החשובות ביהדות, הגם שהפרשנות האולטימטיבית למצווה זו גרסה כי לעולם יוטלו מגבלות על מחירה של עסקה באופן שתיבחן על-פי טובת הכלל והאינטרסים הלאומיים שיהיו כרוכים בכך. על כן, מן הדין שאבן הבוחן להצדקת עסקה לפדיון שבויים תהיה מערכתית ולא אישית.

תפוח האדמה הלוהט המונח עתה לפתחה של הממשלה בבואה לעסוק במו"מ לשחרור המקווה של חטופינו שנותרו בחיים וקבלת גופות הנרצחים מקרבם, אינו במגרש ההומניטרי לבדו, אלא יש למקמו בראש וראשונה במישור האסטרטגי, המשיק למיצובה של מדינת ישראל לטווח הבינוני והארוך. שהרי במציאות המזרח תיכונית, הפגנת חולשה או אפילו הותרת רושם של רפיסות, מתורגמת מיידית לסממן של חולשה, והיעתרות לתביעות החמאס כמוה ככניעה ישראלית לארגון טרור במלוא מובן המילה. לכך עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת מבחינת מעמדה של ישראל באזור והקרנה על דימויה הבינלאומי גם כן.

סבבי המו"מ שנוהלו בשבועות האחרונים בתיווכה של קטר, ולסירוגין גם מצרים, חשפו עמדות מיקוח נוקשות של הצד החמאסי אל מול סממני גמישות מבוקרים מן הצד הישראלי. חרף זאת, המסר המגמתי המונחל תדיר לציבור הישראלי באמצעי תקשורת משפיעים, מעצב תובנה לפיה החזרת החטופים הביתה תלויה בלעדית בהחלטה ישראלית, וספציפית בהחלטת ראש הממשלה. במילים אחרות, עצם העיכוב בגיבוש עסקה מונח לפתחו של ראש הממשלה, אשר משיקולים פוליטיים ואישיים מסכל הסכמות פוטנציאליות בסוגיה רגישה זו.

לכך נלוותה שורת דיווחים תקשורתיים ישראלים מגמתיים, שהתיימרו לייצג הדלפות מלב ליבם של הדיונים האינטימיים של קבינט המלחמה, לפיהן ראש הממשלה כובל את ידיה של משלחת ישראל למו"מ, ובכך שולל ממנה ביודעין מנדט להתקדמות לעבר הסכמות. מנגד אותם גורמים התייחסו בשוויון נפש עד כדי "נרמול" לעובדה שחברי משלחת חמאס למו"מ, אינם מוסמכים לקבל החלטות בשם הארגון, אלא מחויבים ב"אור ירוק" של יחיא סינואר. למותר לחדד כי במתחם היחסים הבינלאומיים ננקטת הבחנה בין הדרג הנושא והנותן, אשר נטייתו לתבוע מנדט רחב ככל הניתן עד כדי גיבוש עקרונות לעסקה, לבין מקבל ההחלטות אשר ישאף לשמור לעצמו "קלפים" ומרחבי גמישות ולשלוט במילה האחרונה.

סתירה פנימית

כך או אחרת, נהיר כי הלחץ המאסיבי המופעל כלפי ראש הממשלה מטעמן של משפחות החטופים בתמיכה גורפת של מפלגות האופוזיציה, ותוך גילויי אמפטיה רגשית מצד חלקים רחבים בציבור המפנימים את עוצמת כאבן של המשפחות, נותן אותותיו בכל הקשור למאפייני הגמישות הניכרת יותר ויותר, שמפגינה ישראל במפגשי המו"מ.

יודגש כי בארגומנטציה האנטי-ממשלתית מושל בכיפה הטיעון המזים והמלעיג את עמדת מערכת הביטחון בתמיכת ראש הממשלה, לפיו העצמת הלחץ הצבאי בלחימה נגד החמאס תניב יתר נכונות של ארגון הטרור להתגמש במו"מ. לדידם, המדובר בסתירה פנימית אינהרנטית, שכן בראייתם, המשך הלחימה רק יקשיח את עמדותיו של החמאס, ובפועל ייצא שכרנו בהפסדנו.

עם זאת, שיפוט רציונאלי והוגן של הנסיבות בשדה המערכה, מחדד בעליל מציאות מוצלחת והישגית מבחינת ישראל, ובכלל זה, שחיקה מהותית של מאחזי הכוח הצבאי של חמאס ברצועת עזה, כאשר צה"ל הולך וסוגר על העיר רפיח, למעשה המעוז האחרון של ארגון הטרור אשר טרם טופל ביסודיות בפעולה קרקעית. אחת המשמעויות החשובות הנגזרות מכך היא יצירת תנאים אופטימליים, המקרבים את צה"ל אל מקום המסתור של חטופינו, כמו גם להגעה לנגישות בלתי אמצעית אל ההנהגה הצבאית הבכירה של חמאס, הנדחקת בגבה אל הגבול המצרי.

תנועת המלקחיים "הסוגרת" על ראש הממשלה מצד משפחות חטופים וגורמי מחאה מוטי אג'נדה, היה ותשבור את רוחו, למרות מסד השיקולים המערכתיים המנחים עמידה על האינטרסים החיוניים של ישראל, תעניק לחמאס ניצחון צבאי ותעמולתי על טס של כסף. צמד המושגים "בכל מחיר" ועסקה "עכשיו", שהפכו למנטרות של מצדדי העסקה, טומנים בחובם מתכון בטוח לאסון אסטרטגי מבחינתה של ישראל. בנסיבות כאלה ייגזר גורלו של ראש הממשלה לשבט גם בעיני תומכיו המסורתיים בימין הפוליטי.

השלמה עם תנאי המיקוח של ארגון הטרור, בדגש להפסקת אש ארוכה, שיש להודות כי משמעותה המעשית היא סיום המערכה, זאת בנוסף להנצחת משילותו של חמאס ברצועת עזה, בוודאי כאשר נלווית לכך חזרה המונית של עקורים מדרום הרצועה אל צפונה, תמחוק הלכה למעשה את הישגיו של צה"ל במערכה ומחדלי ה-7 באוקטובר יועצמו, בפרט נוכח הקורבן הנורא ששילמה החברה הישראלית ונפילתם של מאות מחיילי צה"ל, שיהפכו חלילה, לקורבנות חינם.

עסקת חטופים אשר אינה מגלמת את הישגי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל" ומייצרת עמדת כוח במו"מ תהיה בבחינת "בכייה לדורות" לישראל. מנהיגות אמיצה מחויבת לגישה אחראית וקרת רוח במבחן המו"מ בסוגיה כה רגישה, שתכליתה השגת שחרור החטופים בתנאים יתרוניים לצד החזק. הדרך הקלה, הגם שייתכן שתוביל לשחרור מקצת החטופים, תשדר למרחב הערבי דימוי של עמוד שדרה רופף, מהלך שתוצאתו תייצר איום מוחשי על עתידה של מדינת ישראל כיישות יהודית עצמאית באזור גאוגרפי זה.