הצעה: "מכון אלכס דנציג"

עדיין אין יודעים איך בדיוק נהרג ההיסטוריון אלכס דנציג הי"ד. אחד מ-115 החטופים החיים והמתים המוחזקים עדיין בידי החמאס הארור. הידיעה על הרצחו בשבי היכתה בתדהמה את חבריו ביד ושם. לא הכרתיו באופן אישי. שמעתי על פועלו בהוראת השואה.

"אלכס אחז ברוח ובחומר, בחרמש ובספר, וספרייתו העצומה בקיבוץ ניר עוז שיקפה את הקשר העמוק שלו לישראל ולארץ הולדתו פולין", ספד לו דני דיין, יו"ר יד ושם. "הצליח לשלב את נקודות המבט השונות לאירועי מלחמת העולם השנייה בכלל ולשואה בפרט. אנו מחויבים להבטיח שהמורשת של אלכס והסיפורים ששימר בלהט לא יישכחו לעולם".

אלכס היה בן לניצולי שואה, שעלה ארצה בגיל 9 והתיישב בניר-עוז. היה שותף מסור של יד ושם בקורס הכשרת מדריכי מסכות של בני נוער בפולין, בהוראת השואה בפולין ובניהול סמינרים על השואה, כאן ושם. מאז 7 באוקטובר רבו הדיבורים על "השואה השנייה" שפקדה את העם היהודי, הפעם בידי הברברים של חמאס.

דמותו הטראגית של אלכס הי"ד מדגישה במיוחד קשר זה בין שואת ששת המיליונים לבין אסון השבת הארורה. הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה עימם טבחו קהילות שלמה במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים של חמאס, בגיבוי אירן השיעית, ביצעו פשעים דומים בקהילות עוטף עזה.

על אדמת אירופה לא היה שמץ של סיכוי ליהודים, לא היה להם לאן להימלט, לא היה מי שיחוש לעזרתם. רק בודדים פה ושם, חסידי אומות עולם, הצילו יהודים. אבל הכיצד כאן, בישראל, מדינתנו הריבונית של העם היהודי, נתאפשרו פשעים דומים בשנת ה-76 לעצמאותנו?

אילו אלכס דנציג לא היה נחטף לעזה ונרצח, אילו היה עימנו - האם היה משווה את פשעי אירן ושלוחיה לאילו של גרמניה הנאצית? האם היה קורא לאסון שעודנו משלמים את מחירו - "שואה שניה"? דומני שהתשובה שלילית. לא שואה שנייה אלא מחדל עצום, כאשר לעם היהודי יש מדינה משלו עם צבא חזק - והם לא הגנו על תושבי העוטף וחוגגי הנובה, ששילמו את המחיר הנורא.

הלב עם התצפיתניות, שראו, הבינו והתריעו - ולבסוף נרצחו. אני חושב על ראש אמ"ן, שהלך לישון במלון באילת. אני תמה על צה"ל שלא היה ערוך. שמפקדיו היו שרויים בקונספציה, ולא מיהרו לשגר כוחות ליישובים להציל את תושביהם.

אי אפשר להימנע מלחשוב על התוצאות המתגלגלות של מחדל עצום זה, כשעודנו שרויים במתקפה רב זירתית זה למעלה מעשרה חודשים. מלחמה שמתעצמת לא רק ברצועת עזה, אלא גם בגבול הצפון מול החיזבאללה, ומול אירן המאיימת בנקם על חיסול רב המחבלים הנהנתן איסמאעיל הנייה, על אדמתה. המצב מתדרדר משעה לשעה לכדי מלחמה כוללת, אולי אפילו למלחמת עולם שלישית.

אכן, אויבינו מבקשים לבצע שואה שניה - והפעם למדינה היהודים ולעם היהודי. אלא שמה שלא קרה ב-7 באוקטובר, מתרחש עתה. עם ישראל כלביא קם, זרועות הביטחון התעשתו במהרה, ושלא כמו בשואה שבה חסרי אונים היינו, צה"ל פועל בנחישות בכל זירות האיום, זרועותיו שלוחות אל מעבר לגבולות המדינה, מרוממות את רוח העם.

לצערנו, בעוד אנו עוסקים רבות במחקר על שורשי האנטישמיות הנאצו-גרמנית במאה הקודמת, בעת מלחמת העולם השנייה ובשנים שקדמו לשואה, אנו זונחים את חקר שורשי השנאה האיסלאמית מאז ומתמיד לעם היהודי ולמדינתנו, בימים שקדמו לטבח 7 באוקטובר, שפתח את מלחמת השיעים בישראל, ובשנים עברו.

דוגמאות אינן חסרות. הנה לא מכבר פירסם היומון הקטרי 'אל-שרק' מאמר אנטישמי מאת אחת בשם פאטמה בנת יוסף אל-ר'זאל, תחת הכותרת "היהודים הם העויינים ביותר למאמינים המוסלמים". על כך מדווח מוסד ממר"י, מתרגם מאמר השיטנה לעברית.

הנ"ל כתבה, כי "היהודים תחבולנים, רמאים ובוגדים עוד מימי הנביא מוחמד" וכי "עסקת השבויים בין חמאס לישראל טרם התממשה, מאחר שבראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, טבועות תכונות של בגידה ומרמה, האופייניות ליהודים".

ועוד מטעמים ממאמרה: "היהודים עושקים כל מי שלא נמנה על דתם בשל אמונתם הרקובה, אין בהם חמלה. במלחמת העולם השנייה שבויים יהודים נענו להוראה של חיילים נאצים לרצוח שבויים רוסים, אשר סירבו קודם לכן לציית לנאצים ולרצוח את אותם יהודים".

הגיע הזמן להקים אצלנו מכון מיוחד, מתוקצב כראוי, על שם אלכס דנציג הי"ד, על בסיס ממר"י, שיחשוף לעינינו ולעיני העולם את האנטישמיות המזוויעה הנפוצה בתקשורת הערבית, ברחוב הערבי, ומזינה את אירגוני הטרור. הקנאות הזאת, שעיקרה שנאת הכופרים, היהודים, היא הממריצה את זממם, תוקפנותם, רצחנותם, בשם "אללה הגדול". הם יהיו בשלהם, ואולם שואה שניה לא הייתה ולא תהיה.