המלחמה התת-קרקעית של הציונות

שני פרופסורים לארכיאולוגיה יאניס חמילקיס היווני ורפאל גרינברג הישראלי קיימו דו-שיח ממושך שהוליד ספר הנושא את הכותרת "ארכיאולוגיה, אומה וגזע". אם למישהו יש ספק כי מדובר בהסתייגות פוליטית מהמפעל התת-קרקעי המדהים בארץ ישראל (וכנראה גם ביוון) - כותרת המשנה מבטיחה, שייחסה לארכיאולוגיה הישראלית את כל הפגמים של קולוניאליזם ו"אשכנזיות" ובמלים שלי - מין נאכבה היסטורית.

גרינברג יודע כי מה שהוא רואה כ"טיהור" הארץ מתרבות אחרת לא החל ביהודים. למשל, צ'רלס וילסון שפעל בשלהי המאה ה-19 ליד הכותל והגשר להר-הבית קרוי על שמו; או נקבת השילוח¹ שחקירתה החלה על-ידי אדוארד רובינסון וצ'ארלס וורן והצרפתי שארל קלרמון-גנו מצא בה את הכתובת על השלמתה במאה ה-8 לפני הספירה, והנה הנוסח בדיוק כפי שמצויין בתנ"ך, והטורקים נטלו אותה והעבירו למוזאון בארצם.

בכול זה אי-אפשר להאשים את היהדות והציונות ב"טיהור" ארץ ישראל מאתרים לא יהודיים.
הספר כתוב בלשון הראויה ליודעי ח"ן, אך אנו, היהודים, למדנו כי "דיברה תורה בלשון בני אדם", ואציג זאת כך:

עם שיבת ציון ובמהלכה גילו המתיישבים עניין במקורות הלאומיים על-פי מורשת ישראל כפי שהונצחה בתנ"ך, במשנה ובגמרא וכן במסעות לאורך הגלות. הפרופסור נחום סלושץ החל בהן כבר בשנות ה-20 למאה ה-20. הן התעצמו מאוד כאשר הפרופסור ליפא סוקניק פתח במרדף אחרי המגילות הגנוזות ובנו הארכיאולוג רב אלוף יגאל ידין (ואחרים) חפר במצדה ובמערות קומראן ובחצור הגלילית, ואחרי מלחמת ששת הימים פתחה האדמה את פיה ואיפשרה לדוד ("דווידל'ה") בארי להביא את עיר דוד המקורית לנגישות הציבור, ובנימין מזר ומאיר בן דב את רחוב עמק עושי הגבינות שלפני הכותל המערבי וכמובן שאר מפעל הבנייה של המלך הורדוס הנחשף במערות הכותל.

אין תימה שלא רק ארכיאולוגים או סתם אזרחים כמותי התעניינו בחפירת הארץ (ולא נכון שמחקנו תרבויות אחרות, ראו למשל ערי הנבטים כמו עבדת מדרום לשדה בוקר) אלא חשובים מכל מדינאים כדוד בן-גוריון שהזרים תקציבים למחקר ומשה דיין שכתב את "לחיות עם התנך".

מדוע זה היה חשוב? מנחם בגין פרסם פעם משפט אלמותי שלא היה קשור לארכיאולוגיה אבל חל גם עליה, שאנו רוצים לקיים את עצמאותנו בארץ ישראל "לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות." והזכות הזאת מצויה במילים (תנ"ך, משנה, גמרא וכו') ובעובדות מוצקות. כן, הארכיאולוגיה אינה קולוניאליזם וארמון בית אומאייה הערבי עומד על מקומו, וזכותנו על הארץ רשומה במגילות הגנוזות בלי להפחית מהזכות הניכרת העומדת גם לערבים אשר כבשו אותה רק במאה ה-7 לספירה. (לפני כ-1300 שנים.)