שיחה עם שירת "האזינו"

שירת "האזינו" בספר דברים פרק ל"ב, המסיימת את התורה, מבטיחה לעם ישראל שכניסתו העתידית לארץ ישראל תהיה מלווה בניצחונות על אויביו. למרבה הכאב, הכניסה העתידית תהיה מלווה בצד הניצחונות גם במחיר כואב של מציאות חיים מדממת ושלל אירועים מכאיבים.

מול מגננה אבהית מובטחת של אלוהי ישראל לעטוף בחמימות דואגת את עם ישראל בכל עת ובכל מצב, כפי שמנוסחת בשירה בפרק ל"ב, פסוק י"א - "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְַרחֵף", אנו עדים לכך, שהמגננה על גוזלים תפנה מקום לאימה המדממת הצפויה לעם ישראל, כפי שנוסחה בפסוק כ"א - "בְּגוֹי נָבָל אֲכִיעִיסֵם". מעצמה מדינית גדולה, "גּוֹי נָבָל", תחולל מציאות חיים כאובה בחברה הישראלית, מציאות רבת סבל עד כדי סכנה של כמישה וכיליון לאומי.

את האימה המדממת, אותה צופה משה לעם ישראל בשירת "האזינו", חשנו בארץ ישראל בחודש תשרי בשנת תשפ"ד - "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחֲתִית ... אָסְפָה עֲלֵיהֶם רָעוֹת .... מִחוּץ תְּשַׁכֵּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" (שם, פסוקים - כ"ב-כ"ה). חרב של כנופיות רצחניות מעזה שִׁכְּלָה מאות רבות של משפחות בישראל ביום שמחתה של התורה, וגם במהלכה של שנת תשפ"ד נקטפו חייהם של מאות מבני עמנו.

כואבת מאוד תחזיתו של משה בשירת "האזינו" לגבי העתיד להתרחש במציאות ההיסטורית של עם ישראל. אומנם, הכניסה לארץ המובטחת תהיה מלווה באלוהי ישראל הטוב והמיטיב, המחבק את עמו ב"חֶמְאַת בָּקָר וְחֵלֶב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי-בָּשָׁן וְעַתּוּדִים עִם-חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה" (שם, פסוק י"ד). אל מול החום האבהי האלוהי חוזה משה את העתיד לבוא - העם השבע יבעט במי שהעניק לו את כל השפע והטוב, כמנוסח בפסוק ט"ו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַט".

כאן שיחתי עם שירת האזינו מגיעה למבוי סתום. אני רואה בענישה אקט חינוכי. קשה לי להשלים עם ענישה של הרג המוני של בני עמי, כפי שמנוסחת בפסוקים י"ט-כ"ב: "וירא יהוה וַיְּנָאֶץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וַיֹאמֶר אֱלוֹֹהִים: אַסְתִּירָה פָּנַי מֵהֶם... כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחֲתִית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָּה..." גם אם ישורון שָמַן וּבָעַט באלוהות הטובה והמיטיבה, אין הצדקה של ענישה קוטלת חיים, כי החיים הם קדושים. להוריד עם: "עַד שְׁאוֹל תַּחֲתִית" זו לא ענישה חינוכית.

יש לי שיח ושיג כואב עם פרשת "האזינו", כי קשה לי לקבל שהתחזית של חיי עם בארץ מכורתו תהיה מלווה בזריעת מוות כעונש על החטא - "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַט". לצערי, שירת "האזינו" קיבלה משמעות נבואית בשלל אסונות של הרג המוני ותהומי שיפקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. התחזית בשירת "האזינו" מתארת באופן מצמרר את הטבח האימתני, שארע לפני שנה בעשרים ושנים ישובים בנגב - "מִחוּץ תְּשַׁכֵּל חֶרֶב ומחדרים אֵימָה, גָּם בָּחוּר גָּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׁיבָה". (שם פסוק כ"ה).

קשה לי לקבל, ש"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" (שם, פסוק ד) הוא גם "וַיֵּרֵא ה' וַיְּנָאֵץ" (שם, י"ט). מצערת אותי התחזית בשירת "האזינו" העולה על שרטון של פגיעה בערכי קדושת החיים.