רוצו לראות את ההצגה "שמשון" בתאטרון "גשר"

יש לי חילוקי דעות רבים ומרים עם משנתו הפוליטית של המדינאי והמנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי, אך אני שמח שנפל בחלקי להיפגש עם הגאוניות של הסופר זאב ז'בוטינסקי, שהחל בכתיבת הרומן "שמשון" בשפה הרוסית כבר בשנת 1919 בהיותו בארץ ישראל. הספר תורגם לעברית על-ידי פטר קריקוב. המפגש השני היותר מרגש וכובש הלב היה באולם תיאטרון "גשר". זה היה המפגש עם גאוניות ההמחזה והבימוי של ההצגה "שמשון" על-פי ספרו של זאב ז'בוטינסקי.

שעתים וארבעים דקות של חוויה אמנותית מרגשת תמתין לכל מי שיכנס לאולם תיאטרון "גשר" לצפות בהצגה "שמשון", שעובד למחזה על-ידי הסופר רועי חן על-פי הרומן "שמשון" שכתב המדינאי והסופר זאב ז'בוטינסקי. אני מבקש לפתוח במילות תודה למחזאי, שהצליח ליצור באולם בעיר יפו נוכחות חיה ונושמת של מציאות היסטורית מקראית רחוקה. הייתה זו נוכחות עזה, על שלל המורכבויות שבה, כשהיא משוחחת עם המציאות ההיסטורית העכשווית. מציאות מדממת רווית אימה ואיבה בין עזה ובין ישראל בתקופת המקרא וגם באלו הימים.

לעוצמת החוויה תרמו גאוניות הבימוי של הבמאי נועם שמואל ואיש התפאורה מיכאל קרמנקו, עולה חדש-ישן מרוסיה, שבזכותו הקהל נשם וספג את נופיה של צרעה, תמנתה ועזה. הקהל חווה ביתר עוצמה את המפגש פנים אל פנים עם שלל דמויות של פלישתים ופלישתיות ישראלים וישראליות. לעוצמות של האהבה והשנאה, האיבה והקנאה תרמו גם האחראית על התלבושות, אביבה בש, האחראי על התנועה, עמית זמיר, והאחראי על המוזיקה, טל בלכרוביץ. צוות מעולה, שיש לו עוד שותפים שקיפחתי אותם, צוות שהצליח ליצור נוכחות עוצמתית וחווייתית של מרחבי פלשת וכנען - עזה וצרעה שהתמקמו בכל מושב בתוך האולם של תיאטרון "גשר", שהיה מלא מפה לפה. אולם שזכה לחוות את הלמות הרגשות ואת הד המאבקים ההיסטוריים הפרוסים על פני ארבעת הפרקים שהתנ"ך הקדיש לסיפורו של שמשון בספר שופטים פרקים י"ג-ט"ז.

שעתים וארבעים דקות ישבתי באולם תיאטרון "גשר" והייתי בתוך מרחבי המתחים המבתרים ומשסעים את החיים בין ישראל ופלשת לפני למעלה משלושת אלפים שנה. לאולם חדרו וכבשו את הקהל גם עוצמות האהבה שעלו מנבכי ההיסטוריה המציגה לנו מערכות יחסים בין אנשים המנסים להימלט ממרחץ הדמים ולמצוא מנוחה ונחמה בחיק האהבה, מנסים להימלט ממציאות של שנאות מדממות וטובחות את חיי שני העמים, עם אחד - פלשת - שבא מן הים ועם שני - ישראל - שבא מן המדבר.

כשרעייתי ואני יצאנו מהאולם נכנסנו מיד לאווירת האיבה, שניצחה את האהבה גם לפני שלושת אלפים שנה, כשממרקע הטלוויזיה בבית הקפה הסמוך פולשות תמונות כואבות של עלומים נקיים ויפים של חיילים ישראלים, שלוחמים בתוך צחנת מנהרות האופל בעזה תחתית, עלומים יפים שהקריין במהדורת החדשות בטלוויזיה כבר ממסגר חיים שלמים, חיים נקיים ויפים במודעות אבל שחורות וקודרות. אנחנו פוגשים ביציאה מהאולם את הרצף ואת ההמשך לאותה מערכת דמים סבוכה של איבה, כאשר לזאב ז'בוטינסקי אני זוקף את הכמיהה העזה ומתן הערצה ברומן "שמשון" לדמויות שמביעות כמיהה לאהבת אמת, גם אם האישה היא בת עזה הפלישתית והגבר הוא בן שבט דן בישראל.

עכשיו אני מבין היטב את הממצא בארכיון מכון ז'בוטינסקי, בו כותב הסופר הרוסי מיכאל רוסורגין: "לעולם לא אסלח לתנועה הציונית על שגזלה מהספרות הרוסית את זאב ז'בוטינסקי, אחד מכישרונותיה הגדולים ביותר". הגאון שידע על בוריין עשר שפות. גם הסופר מקסים גורקי אמר: "הספרות הרוסית איבדה את אחד מגדולי סופריה, כשהחליט להפוך למנהיג ציוני".

בני פלישתים מוצגים ברומן על-ידי ז'בוטינסקי כגויי הים שהגיעו מכפתור. הפלישתים מתוארים כבני אצולה, תרבותיים, עוצמתיים ומפותחים יותר לעומת בני ישראל החיים בכנען. המחזאי רועי חן כותב, שמטרתו של תיאטרון: "להציב מראה ולהעמיד לדיון נושאים בוערים. למרבה הצער, בימי מלחמה איומה, הרומן הזה מציג כמה נושאים בוערים מאד, בוערים מדי".

שמשון המוצג בפי העם כגיבור, מוצג ברומן כדמות מורכבת קרועה ושסועה. הוא בריון חמום מוח, ראש כנופיית "שועלי שמשון", המאיים על ישראל ועל הפלישתים, ידו בשריפת כפרים ובמריבות בין שבטי ישראל. אך ישנו גם שמשון השופט השקול והמכובד. כבן של מלאך הוא נחשב לנזיר. אך את נזירותו הוא מקיים בסגנונו הוא. חובה עליו גם להתחתן ולקיים מצוות פרו ורבו. אך גם מצווה זו הוא מקיים בסגנונו שלו תוך מערכת יחסים עם שלוש נשים פלישתיות - האישה מתמנתה, הזונה מעזה ודלילה מנחל שורק. ז'בוטינסקי מוסיף דמות רביעית בשם עדנה, בת למנהיג שבט קיני, שבט סגפני מאזור ים המלח, המאמין באהבה, החי בצניעות ובכבוד על פני האדמה.

במהלך ההצגה חשתי את נוכחות הציור של רמברנדט, המציב ניגוד דרמטי בין שמשון המאבד את ראייתו לבין העיניים הפקוחות לרווחה והמתבוננות של דלילה. השורש "ר.א.ה." מופיע מספר רב של פעמים בארבעת הפרקים המגוללים את סיפורו של שמשון בספר שופטים. רמברנדט לא נותר לבדו. עם עליית שלמה ברטונוב לבמה הצטרפה להופעתו יצירתו של גווידו רני, המציג את שמשון כמעט עירום חוגג את ניצחונו על הפלישתים תוך הדגשת יופיו הגופני. אליו הצטרף הציור של פרנסיס רנו, יצירה המתארת את שמשון משתחרר מחבלים ומדגישה את גופו השרירי. ואי אפשר היה להימלט מהתמונה של לאון ג'וזף פלרונטין המציג את שמשון הגבר צעיר ויפה תואר, המופיע בעירום מלא ההורג את האריה.

לסיום, אני מבקש לומר תודה לזאב ז'בוטינסקי על יצירה נפלאה תוך הבעת צער על תבוסת האהבה היפה והזכה וניצחון הרוע. מי ייתן ונזכה עוד בחיינו לחוות מציאות חיים, בה האהבה מביסה את הרוע.