המשכיל בעת ההיא ידום

מאז שיבץ חיים נחמן ביאליק בשנת 1926 את פסוקו הנודע של הנביא עמוס, "והמשכיל בעת ההיא ידום" הגיעה העת לחזור ולצטט אותו. בימים עכורים אלה, אנו צריכים לו לנוכח התהייה בין תקווה גדולה לבין דאגה קיומית. אינני יודע מה לומר.

מלחמת חרבות ברזל נשאה בחובה פוטנציאל כמעט דמיוני להיטיב עם מדינת ישראל כפי שאי אפשר היה לחלום עליה והיא פתחה בעול כורחה בשבעה באוקטובר. היה כמעט כמו החזון הדתי של הרב צבי יהודה קוק, שייחל מאוד לחזור להר-הבית במלחמת ששת הימים.

התגלגלו הדברים כך שבפועל' למרות שממשלת ישראל התמידה במלחמה, לרגעים גם שלא לצורך, נוצרה סיטואציה שבאופן אסטרטגי יותר מטקטי, היא פירקה את כל המבנים הצבאיים של חמאס וחיזבאללה בתוספת מכה לא מבוטלת לראש השטן האירני. מה היה יכול להיות היתרון האסטרטגי כתוצאה ממלחמה עקובת דם זו?

אילו בישראל שלטה ממשלה ימנית סבירה, היא הייתה חותרת להקים מנהל אזרחי שינהל את הרצועה במקום חמאס. היה לזה תנאי אחד יחיד שחשיבותו פוליטית בלבד: הגוף שינהל t, עזה כמו שעתיד לפקח על הפסקת האש בלבנון חייב לכלול שורה של ארגונים פלשתינים בהשתתפות גורם בינלאומי, (בלבנון זאת תהיה כנראה צרפת) ובעזה אולי ארה"ב או מדינה סבירה אחרת.

אבל אחד מהגורמים הפלשתינים חייב היה להיות הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן.
נתניהו, לא רק בגלל סירובו לכלול שם את הרשות הפלשתינית שאיתה הוא מחויב להיכנס למשא-ומתן על פלשתין, סירב. כאמור מתוך חשש שזה יביא למשא-ומתן עם אבו מאזן.

במהלך המלחמה נסע אנטוני בלינקן שר החוץ האמריקני לסעודיה ושוחח עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, ואמר לו כך: בישראל אומרים שרק כדי לצאת ידי חובה אתה דורש מדינה פלשתינית. זה נכון? בן סלמן התעכב שנייה והשיב: אני צריך משא-ומתן. אבל נתניהו מסרב.

כתוצאה מכך התעכב ההסכם השני הכי חשוב שמדינת ישראל השיגה מאז הקמתה. הראשון הוא הסכם השלום האסטרטגי עם מצרים, שעשה מנחם בגין בניגוד לכל ההערכות ובעוצמה דרמטית. בכך שאילו היה משא-ומתן כזה בן סלמן כבר הביע את הסכמתו להקים ברית הנהגה ישראלית סעודית מצרית ירדנית בהשתתפות ארה"ב, ועם בונוס של מכה קשה ביותר שניחתה למזלנו על סוריה כנציגת השטן במזרח התיכון וכיעד שכנגדו אנו רוצים להקים את הברית הזאת.

את כל זה נפסיד רק משום שנתניהו מסרב לעמוד בתחייבות שהוא כבר החל בה למשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית. מה יתרחש בהקשר הזה תחת טראמפ? קשה להעריך כי איננו יודעים איך יתנהג הנשיא האמריקני, ולכן המשכיל בעת ההיא ידום. רק לא ברור אם ההמשך של עמוס נכון, שאמר "כי עת רעה היא".