סיפורו של אורד וינגייט ומורשתו

וינגייט נולד ב-26 בפברואר 1903 בעיירת הנופש נאייני-טאל בהודו, למרגלות ההימלאיה. ב-1905 אביו ג'ורג' וינגייט איש הצבא הבריטי פורש מהצבא והמשפחה חוזרת לאנגליה. משפחתו של אורד וינגייט השתייכה לכת נוצרית בשם "אחוות פלימות'.

וינגייט ואחיו גדלו באווירה ספוגה למדנות ומשמעת קפדנית, עבודה קשה והסתפקות במועט. שעות לימוד רבות הוקדשו ללימודי התנ"ך. התנ"ך היה לוינגייט מורה דרך, מקור השראה ומגיבוריו גדעון, שאול, דבורה וברק שאב את השראתו. מכריו מספרים כי ידע לדקלם פרקי תנ"ך שלמים בעל פה.

בגיל 12 נשלח אורד וינגייט ללמוד (1920-1916) בבית ספר תיכון פרטי בצ'רטרהאוס באנגליה. בתחילת פברואר 1921 בהיותו גיל 18הצטרף לאקדמיה הצבאית המלכותית הבריטית בוולוויץ', בה הוכשרו קציני צבא סדיר לחיל התותחנים ולחיל ההנדסה. בקיץ 1923 סיים את לימודיו והכשרתו באקדמיה המלכותית ושירת כקצין תותחנים בבריגאדה החמישית.

בשנת 1925 הועלה מדרגת לוטננט שני ללוטננט ראשון. שאיפתו היה לשרת במזרח מעבר לים והוא שקד על לימוד השפה הערבית. מאוקטובר 1926 עד מארס 1927 למד את לימודי השפה הערבית בבית הספר למדעי המזרח התיכון בלונדון ובאפריל 1928 נשלח לסודן בסיוע קרוב משפחתו, רג'ינלד וינגייט, ששירת כמושל המדינה.

כאן בסודן, שהייתה אז מדינת חסות של האימפריה הבריטית, שירת וינגייט במשך כחמש שנים (1933-1928) ושימש כמפקד פלוגה ב"כוח ההגנה הסודני" שכלל לוחמים מקומיים בפיקוד קצינים בריטיים ואשר עסקה בעיקר במאבק נגד כנופיות שודדים, ציידים לא חוקיים וסוחרי עבדים שהסתננו לסודן מאתיופיה כדי לחטוף נשים צעירות וילדים לשוק העבדים בחבש מאחר שהממשל הבריטי היה די חסר אונים מול תופעת סחר העבדים והברחות הסמים בגבול סודן אריתריאה. וינגייט שינה את שיטת הפעולה מסיורים רגילים למארבים וקצר הצלחות בתפיסת מבריחים.

במרס 1933 כשסיים את שירותו בסודן, חזר לאנגליה באונייה ושם באונייה פגש את איווי פטרסון ואת בתה לורנה פטרסון שהייתה אז בת 16. כעבור שנתיים בינואר 1935 נישא ללורנה הצעירה ממנו בכ-14 שנים לערך. הוא היה בתחילת שנות ה-30 שלו והיא הייתה בת 18 כאשר נישאו.

בספטמבר 1936, נשלח מייג'ור אורד צ'רלס וינגייט לארץ ישראל כקצין מודיעין בדרגת קפטן(סרן) והוצב בדיוויזיה מס' 5 בחיפה שהובאה ארצה כדי לסייע במיגור המרד הערבי. אשתו לורנה התלוותה אליו לארץ-ישראל. וינגייט נשלח לארץ כקצין מודיעין בזכות בקיאותו לענייני ערבים וידיעתו את השפה הערבית.

"המרד הערבי" היה מרד מאורגן של הישוב הערבי נגד השלטון הבריטי שהחל באפריל 1936 ונמשך שלוש שנים עד לשנת 1939. המרד כלל הפגנות ופגיעה בסמלי המנדט ובכח הצבא הבריטי. לא רבים יודעים כי המרד הערבי בבסיסו היה מכוון בעיקר נגד השלטון הבריטי. המורדים האשימו את הבריטים בכך שהם מסייעים למטרות הציונות. בישוב היהודי כונתה תקופה "המרד הערבי" בשם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. פעולות האיבה כנגד היהודים כללו שריפות שדות, הרג בכבישים ובמקומות עבודה.

במהלך אוקטובר 1936 עבר וינגייט מחיפה לשרת בענף המודיעין במפקדה הכללית של הצבא בירושלים. וינגייט עסק בתקופה זו באיסוף מודיעין מהעיתונות הערבית והעברית, תרגומו לאנגלית ובבניית מאגר מידע על הדמויות הבולטות בארץ.

בארכיון בית שטורמן - עין חרוד, יודעים לספר כי טרם בואו לארץ נטה וינגייט להזדהות עם הצד הערבי. עם בואו ארצה, בחודשי הכנתו לתפקידו הצבאי, למד את תולדות הסכסוך ואת מצבי הכוחות בארץ ודעתו השתנתה בצורה מהותית, ועתה היה סבור שהאוכלוסייה היהודית היא זו שזקוקה להגנה ולא הערבית ומסקנותיו היו שיש לתמוך בישוב היהודי ובציונות לא רק מבחינה מוסרית אלא גם משום שזהו אינטרס בריטי מובהק.

במקביל למד את השפה העברית ויצר קשרים עם בכירים בהנהגת היישוב העברי ובמערך המודיעין של ההגנה, ובהם אליהו גולומב, משה שרת, יוחנן רטנר, דוד הכהן, עמנואל ילן (וילנסקי), ראובן שילוח ואחרים. וינגייט הציג את עצמו בגלוי כציוני, המאמין בזכותם של היהודים להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל.

בדצמבר 1937 הציע וינגייט למפקד חיל המצב בארץ ישראל פילדמרשל ארצ'יבלד ויוול, לערוך מחקר יסודי על אופי פעולתן של הכנופיות הערביות ולבחון אפשרות הקמת מערך מודיעין צבאי משותף עם הישובים היהודים.

ההגנה והמחלקה המדינית שלחו מכתבים למזכירי הישובים היהודים באזור הצפון לסייע לוינגייט בעבודתו. במרס 1938 נשלח אל מזכירי הישובים היהודים בעמק יזרעאל, עמק הירדן והגליל מכתב חתום על-ידי ראובן זסלני מהמחלקה המדינית בו נכתב: "נתבקשתי על-ידי מר משה שרת להציג לפניכם את הקצין הבריטי אורד וינגייט מהמפקדה בירושלים הננו מבקשים אתכם בזה להגיש לו את כל העזרה שתהיה דרושה לו בעבודתו".

במהלך החודשים פברואר עד סוף אפריל 1938 סייר וינגייט בצפון ארץ ישראל, ביקר וערך סיורים בישובים יהודים בבקעת בית שאן, עמק החולה ובהם טירת צבי חניתה ועוד. כן נפגש עם מפקדי ההגנה בישובים השונים ויצא לסיורים רגליים ולמארבים באזור הגבול כדי לזהות ולאתר את נתיבי החדירה של לוחמי הכנופיות ומבריחי הנשק.

הסיורים שערך יחד עם אנשי הישובים הביאו את וינגייט להכיר בערכם של הישובים היהודים כבסיסים לפעילות כנגד הכנופיות ובתושבים היהודים כמורי דרך, לוחמים ומקורות למודיעין מהימן.

וינגייט כאיש מודיעין בריטי התקבל בהתחלה באופן בחשדנות והסתייגות על-ידי אנשי הישוב היהודי והיו שחשדו ב"גוי הבריטי" שמטרתו לרגל נגד הישוב היהודי לטובת הבריטים וחששו לשתף פעולה עימו ולחלוק עימו "סודות צבאיים כמו מקומות סליק, נשק כמות נשק שברשותם וכיוצא באלה.

את הפעילות שביצע במהלך סיוריו ואת הלקחים שהפיק ממנה סיכם וינגייט במסמך-תזכיר אשר בו נוסחו עקרונות ההפעלה של פלגות הלילה (פלגה, יחידה קטנה ייעודית) . בתזכיר טוען וינגייט כי הממשלה הפקירה את הלילה ואת השטח שמעבר לדרכים הסלולות לשלטון הכנופיות.

וינגייט המליץ להפעיל מארבים ניידים באזורים החשודים בפעילות עוינת והציע לארגן יחידת פטרולי לילה אשר יגויסו מקרב נוטרי משטרת היישובים העבריים, בתגבור של מספר קצינים וחיילים בריטיים. פטרולים אלה אמורים לפעול מתוך היישובים היהודים. וינגייט טוען בתזכירו, שרק באמצעות פעולות ליליות סדירות יהיה ניתן להילחם נגד הברחות נשק, ופעולות עוינות של הכנופיות.

בסוף מאי 1938 נאספו בעין חרוד 24 נוטרים. הם היו הגרעין ליחידות חיילים משותפות של חיילים בריטים וחיילים יהודים בפיקודו של וינגייט. תפקיד היחידות הללו - אבטחת קו צינור הנפט העירקי כירכוכ-חיפה של חברת הנפט העירקית (IPC) ומיגור טרור הכנופיות הערביות באזור.

ב-5 ביוני 1938 ניתן אישור רשמי מטעם חטיבת הרגלים הבריטית 16 להפעלת יחידת 'פלגות הלילה מיוחדות' - S.N.S בפיקודו של אורד וינגייט. ב-23 ביולי 1938 התקיים טקס השבעתה של פלגת הלילה המיוחדת הראשונה בעין חרוד. היא נודעה גם בכינויה פלגת האש. תוך זמן קצר הוקמו שלוש פלגות נוספות.

יחידת "פלגות הלילה המיוחדות" הורכבה ממפקדה ושלוש מחלקות. כל מחלקה כללה בין 12 ל-16 חיילים בריטים ומספר כפול של לוחמים יהודים שגויסו מאנשי הגנה. על המחלקות פיקדו קצינים בריטיים ועל היחידה כולה פיקד וינגייט. בשיאה מנתה היחידה בסה"כ כ-120 מהם 40 אנגלים והשאר יהודים. היחידה הייתה כפופה ישירות למפקדת החטיבה ה-16. מחלקות פעלו מתוך הישובים היהודים שבאזור עין חרוד, איילת השחר חניתה, אפיקים גבע ועוד.

ביוני 1938 קבע אורד וינגייט את מפקדת יחידת פלוגות הלילה בקיבוץ עין חרוד במבנה שקיים עד היום. מחנה אוהלי "פלגות הלילה" שכן בצד המזרחי של המשק ליד הגדר הפונה לתל יוסף. המימון לאחזקת הפלגות הגיע בחלקו הגדול מחברת הנפט העירקית שהפעילה את צינור הנפט כירכוב-חיפה. הצינור החל לפעול בשנת 1935 והוביל נפט משדות הנפט בעירק דרך ירדן לבתי הזיקוק בחיפה. הצינור היה יעד מועדף לפגיעה מצד הכנופיות הערביות בתקופת "המרד הערבי הגדול".

מבצעי פלגות הלילה התבססו על מודיעין מדויק לפני המבצע יוזמה, התקפיות, ניצול יתרון הלילה, ושימוש ביחידות קטנות ומובחרות. וינגייט אסף מודיעין ממגוון רחב של מקורות. הוא נעזר ב"מוכתרים" מנהיגי הישובים, שהיו בעלי קשרים טובים עם תושבי הכפרים הערביים משירות הידיעות (ש"י) של ה'הגנה', וגם בגורמי מודיעין בריטים.

כמו-כן הקפיד וינגייט לשלב תחבולות רבות במבצעי היחידה. למשל, הלוחמים יצאו מהישובים בהם שכנו בהתגנבות יחידים או שקפצו מכלי הרכב בעודם בנסיעה. לוחמי הפלגות התאמנו בירי ולמדו טופוגרפיה. דגש מיוחד הושם בתרגול תנועה בלילה לקראת מגע עם אנשי הכנופיות. וינגייט הקפיד על משמעת צבאית קפדנית.

השילוב של מידע מודיעני מדויק עם חתירה למגע ו"חיפוש האויב" תוך שימוש בתחבולות הוכיח את עצמו. התוצאות לא איחרו לבא: כבר בחודש הראשון להקמת "פלגות הלילה" תקפו לוחמי פלגות הלילה כנופיות רבות והרגו עשרות ערבים חברי כנופיות.

ב-3 ביולי 1938 ארבו לוחמי פלגות הלילה לאנשי כנופיה בחירבת אום ג'דה בגלבוע בפיקוד וינגיט. בפעולה נתפסים אנשי כנופיות ונלקחים בשבי.

אחת הפעולות הידועות והמוצלחות של היחידה הייתה ב-3 בספטמבר 1938. לוחמי פלגות הלילה פשטו על חירבת ליד - מאהל בדואי של שבט ערב אל עוואדין, הקיפו בהפתעה את המאהל בתכסיסי הטעיה על-ידי רכב והרגו כ-30 איש ובתוכם את מפקד הכנופיות באזור ג'נין שיח' טאהא אל-חוראני. מבין אנשי "פלגות הלילה" איש לא נפגע.

אולם היו פעולות פחות מוצלחות כמו זו בפשיטת לוחמי היחידה על כפר דבוריה ביולי 1937 שם וינגיט נפצע ונהרגו שני לוחמים. אלה הנופלים היחידים בכל פעילות הפל"ם: הנוטר בן יוסף וחיל בריטי.

ב-13 בספטמבר 1938 ביוזמת וינגייט ובשיתוף ההגנה נפתח באמפיתיאטרון בעין חרוד קורס הסמלים עבריים שנועד להכשיר מאה צעירים יהודים חברי ההגנה לתפקידי פיקוד. מפקד המחנה מטעם ההגנה היה יעקב דוסטרובסקיי לימים יעקב דורי הרמטכ"ל הראשון. מנהל הקורס והמדריך הראשי היה וינגייט. קורס הסמלים נמשך שלושה שבועות ונועד להרחיב את פלגות הלילה המיוחדות. בטקס פתיחת הקורס אמר וינגייט: "אנו מקיימים כאן עתה את המסד לצבא ציון".

באותו יום או יממה (14.9.38) בו נפתח קורס הסמלים נהרג חיים שטורמן ממקימי קיבוץ עין חרוד, איש ביטחון והגנה באזור כשהרכב שנסע בו בסיור לקביעת מקום ישוב בעמק בית שאן עלה על מוקש והותקף על-ידי כנופיה ערבית. יחד עימו נהרגו גם ד"ר דוד מוסינזון ואהרון אתקין.

בתחילה חשש חיים שטורמן משיטות הלחימה של וינגייט והפל"מ והעריך שאופי פעילות זו תגרור נקמת דם של ערבים ביהודים אולם במשך הזמן התקרבו השניים ונרקמו בניהם יחסי רעות, הערכה וחברות וחיים שטורמן אף בירך על פעילות "היציאה מן הגדר" של וינגייט ויחידת הפל"ם כל עוד היא נעשית במגבלות של התנהגות הוגנת כלפי הערבים ומניעת פגיעה באוכלוסייה ומניעת פגיעה בלתי מרוסנת באוכלוסייה הערבית.

מותו של שטורמן אותו העריך מאוד גרם לוינגייט עצב רב ומשבר קשה. בהלוויתו של חיים שטורמן אמר וינגיט וכתב בזר שהניח על הקבר הטרי "לחיים ידיד הערבים שנהרג בידי ערבים". אחר האסון אסף וינגייט את הערבים מן האוהלים סמוך למקום ההתנקשות בשטורמן וחבריו ודיבר אליהם ערבית. אחר כך הוציא מן השורות את הצעירים שבהם ופקד על אנשי הפלגות להלקותם.

באוקטובר 1938 יצא וינגייט ל"חופשת מחלה" באנגליה. למפקד פלגות הלילה מתמנה סגנו ברידן. במהלך שהותו בממלכה, נפגש עם אישים בכירים במערכת הפוליטית הבריטית ובהם חבר הפרלמנט וינסטון צ'רצ'יל. בפגישותיו עימם ניסה וינגייט לשכנע את בני שיחו להביא לאימוץ מדיניות פרו-ציונית על-ידי ממשלת בריטניה.

מפגשים אלה והזדהותו הגלויה עם הציונות ותמיכתו בהקמת מדינה וצבא עבריים עוררו רוגז בקרב הממונים עליו והביאו להדחתו מהפיקוד על הפל"ם ובהמשך להרחקתו מהארץ. לאחר כחודשיים בדצמבר 1938 חוזר וינגייט לארץ מחופשתו ומועבר לתפקיד מטה במפקדת הצבא הבריטי בירושלים ולמעשה מודח מתפקיד מפקד הפל"ם.

ב-26 במאי 1939 וינגייט ורעייתו לורנה עוזבים את ארץ ישראל וחוזרים לאנגליה. וינגיט נאלץ לעזוב את הארץ בהוראת משרד המלחמה הבריטי "כיוון שעמדותיו הפרו-ציוניות מסוכנות לכתר". בדרכונו נכתב - המחזיק בדרכון זה אינו רשאי להיכנס לארץ ישראל ולעבר הירדן. פלגות הלילה עוברות לגדוד בריטי חדש .רשמית פועלות הפלגות עד סוף 1939 ואז מפורקות.

בעת הפרידה מפיקודיו היהודים אמר וינגייט: "מעבירים אותי מפני שאנחנו ידידים גדולים מדי. רוצים לפגוע בי ובכם אבל אני מבטיח לכם שאחזור. אם לא אוכל לעשות זאת בדרך הרגילה אחזור כמעפיל".

בתקופת מלחמת העולם השנייה הוצב בסודן והקים יחידת גרילה בשם כוח גדעון (על שם השופט התנ"כי גדעון), שהורכבה מלוחמים בריטים, סודנים, אתיופים ומספר ותיקים מההגנה. ביוני 1941 ניסה וינגיט להתאבד בדקירה. אחרי תקופת החלמה בבריטניה הוא נשלח להודו. בפברואר 1942 קודם לדרגת קולונל והקים יחידת גרילה שפעלה בבורמה.

ב-24 במרס 1944 ביקר וינגייט בסיסי צבא שהוקמו בבורמה. מטוס חיל האויר האמריקני מדגם B-25 מיטשל שבו טס חזרה להודו התרסק באזור מניפור ועשרת נוסעיו נהרגו. למחרת יצאה משלחת חיפושים אחר המטוס. שרידי גופתו של וינגייט נמצאו בשטח ההתרסקות, יחד עם גופותיהם של תשעת החיילים האחרים והועברו לקבורה בהודו בקבר אחים.

בשטח אותר גם כובע השעם שלו. בסוף 1950 נקברו שרידי הגופות בקבר אחים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון במדינת וירג'יניה שבארצות הברית. במאי 1944 כחודש וחצי מותו נולד לווינגייט ולרעייתו לורנה בנם ג'ונתן. לורנה וג'ונתן ביקרו פעמים רבות בארץ והשתתפו באירועים שנערכו כאן לזכרו.