הכוח של X

עברתי הרבה מפקדים בצבא, ישירים, עקיפים, הבולט שבהם, שהטביע בי חותמו היה X, הוא פיקד על יחידה לוחמת גדולה ביותר בה שירתתי במילואים. את המלחמות והתרגילים ניהל בד"כ המטה המשופשף שהקים, ואת עיקר זמנו הוא הקדיש לתוכניות ולניהול המערכה מהשטח, באמצעות נגמ"ש הפיקוד שלו.

ברגעי מפתח בתרגילים הוא התיישב עם הנהג שלו לידי, שיחקו שש בש (בחיאת העיניים שלי, שיחקו שש בש כאשר הכל מסביב רוחש ובוחש). הוא היה ברזלן כבד, כמה דרגות מעלי, אני הייתי אחראי על איסוף מידע באמצעות משאב מסוים, והוא אמר לי, "כאשר יקרה ככה וככה, תגיד לי, אבדוק אותך ואם אאשר שאתה צודק, אתם הולכים הביתה מוקדם (מילואימניקים - גומרים הולכים). ברגע שזיהית ואישרתי, ניצחנו את המנהלת וכולם יקריאו לילדים סיפור הערב. אחרי תרגיל מפרך, הולכים סוף-סוף לישון מוקדם."

וכך בדיוק קרה ולא בתרגיל אחד אלא בכולם, איש לא היה יכול לו, קוסם. ולי הוא גילה את הקסם/ היה חייב, כי אני הייתי השרביט של הקוסם,/אומנם רב סרן, אבל שרביט, סנג'ר, עפר לרגליו של X.

ומה היה הסוד?

בפעם הראשונה שנפגשנו הוא שאל אותי, "מה אתה עושה כאן? בשביל מה באת למילואים, עזבת אישה וילדים, איך אתה יכול להיות הכי יעיל כאן?" עניתי לו "אני כאן על-מנת לגלות באמצעות הציוד המשוכלל והיקר שהופקד בידי את האויב, כך שאתה המפקד תנצח עם הכוחות שבידיך את המלחמה".

X חייך אלי חיוך אבהי ואמר, "אתה למדת בבית הספר הלא נכון, אתה לא כאן על-מנת לגלות איפה האויב. הנחת היסוד שלי כמפקד אשר אימהות ישראל הפקידו את היקר להן מכל בידי, היא שאויב יש בכל מקום. תפקידך אח שלי הוא לגלות לי היכן האויב לא נמצא, שם אני אכנס בבטחה בראש חיילי, אאגוף את האויב, נגמר הסיפור, והולכים לילדים מוקדם". וכך קרה שוב ושוב, אצלו התרגילים הסתיימו לפני ארוחת צהריים, הקפה של ארבע הוקדם לשתיים ו'הופסה' למשפחה.

ומי שמכיר את ההיסטוריה של X יודע שגם במלחמות (לא יצא לי איתו) היה משכמו ומעלה, 10 דרגות מעל עמיתיו לפיקוד.

ומדוע נזכרתי בו? קודם כל לא נזכרתי, כי הוא בתוכי, כל הזמן הוא בתוכי, מקור השראה. אך ספציפית היום בעקבות עדותה של חוקרת משטרה מובילה במשפטו של בנימין נתניהו, שלא היה צריך אמצעי מודיעין מתוחכמים על-מנת להסיק מעדותה עד כמה החזית מולו מחוררת. מה זה מחוררת, לא קיימת בכלל. אם X היה מתמודד מול החזית הזו, כמו שופטיו של נתניהו, הוא לא היה רק מכניע את האויב, אלא היינו אוכלים צהריים בשעה אחת על גג ממשלת האויב בבירתו אלפי מילין מהגבול. אממה לחזור הביתה לילדים בערב, היה בלתי אפשרי. בכל טוב יש גם רע.

שופטים יקרים, למדו פרק בחיים מ-X. חשוב יותר ממה שהעידה אותה חוקרת הוא מה שלא העידה, יותר חשב מהגולים שהבקיעה (והיא לא הבקיעה אפילו אחד) הם הגולים שפספסה מול שער ריק, והגולים העצמיים שהבקיעה כאשר השוער שלה היה בגילופין, לימדו היטב את בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו שם נקבעה ההלכה על פיה "אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד, אולם זאת הנחה שניתנת לסתירה". העדות היום לא התחילה עם הואקום על הדוכן, היא התחילה עם היותה של החוקרת עדת תביעה אשר התביעה ויתרה על עדותה וההגנה זימנה אותה כעדת הגנה.

שופטים יקרים: הפסיקו עם הפארסה הזו. הורו לתביעה למשוך את התיקים, הורו לה לתת מנוחה לעם ישראל מהעינויים שהתביעה מענה את הציבור - אין לא 50% ולא 10% סיכויי הרשעה בתיקים האלה, לכן דינם היה למות מות נשיקה לפני שנולדו, ואם לא מתו אז או מאז אנא הרגו אותם כעת, זוהי חובתכם לעם ישראל.