ביום 4.4.25 הגישה היועצת המשפטית ל
ממשלה, גלי מיארה, את תגובתה לשמונה עתירות שהוגשו לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ לשעבר, רונן בר. לעמדה זו צורפה הודעה אישית טעונה במיוחד מטעמו של רונן בר, המשתרעת על פני שבעה עמודים. ההודעה כוללת שורה של טענות חמורות, עובדתיות ואישיות, נגד ראש הממשלה
בנימין נתניהו.
אלא שלמרות תוכנה הכבד והשלכותיה הפוליטיות והציבוריות, ההודעה לא גובתה בתצהיר חתום. מדובר בחריגה בוטה מהנוהג המתחייב בהליכי בג"ץ. הדבר מעורר טענות קשות על ניצול מודע ומתוזמן של ההליך המשפטי - ככלי לקידום מטרות פוליטיות ותקשורתיות, תוך עקיפת כל מנגנוני הבקרה והאחריות.
"גרימת מוות ברשלנות"
תגובת היועמ"שית מדיפה ריח רע: במקום להודיע לבית המשפט העליון כי בכוונתה להורות על-פתיחת חקירה פלילית נגד רונן בר (ונגד הרמטכ"ל
הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרן חליוה) בחשד לעבירה של גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין), כפי שנעשה הדבר למצער לגבי הנאשמים בפרשת אסון נחל צפית,
מתגייסת מיארה לגונן על ראש השב"כ ולסכל את הדחתו - למרות שהוא אחראי ואשם (גם לפי הודאתו) באי-מניעת הטבח 1200 ישראלים ואחרים.
הטענות בדבר
ניגוד עניינים מצד ראש הממשלה נתניהו, שאותן הוא מכחיש בתוקף, מחייבות בדיקה או חקירה. אם יימצא כי ביצע עבירה – יש לשקול העמדתו לדין, חד וחלק. אולם, עצם קיומן של טענות אלה אינו מהווה עילה למניעת הדחתו של רונן בר מתפקיד ראש השב"כ. דמם של 1200 נרצחים, בידיו. מדובר בשני עניינים נפרדים, ואין לקשור ביניהם כדי לסכל הדחת רונן בר.
התגובה לבג"ץ, כולל ההודעה שצורפה לה, הוגשה לקראת הדיון שנקבע בשמונה העתירות ליום 08.04.25 בפני הרכב של שלושה שופטים: נשיא בית המשפט העליון
יצחק עמית, המשנה לנשיא
נעם סולברג, והשופטת דפנה ברק-ארז.
מיארה מגוננת על אשם באי-מניעת הטבח
יודגש: בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984,
אין אומנם הוראה מפורשת המחייבת משיב לעתירה להגיש תצהיר כאשר הוא מצטרף לעמדת העותרים ומעלה טענות עובדתיות או האשמות נגד משיב אחר. עם זאת, היועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה כמייצגת את המדינה והציבור בכללותו, וכדי למנוע זיהום ההליך, מחויבת לנהוג באופן ממלכתי ובחובת זהירות מיוחדת בנושא שכזה - כשהיא מצרפת לתשובתה טענות ועובדות בהודעה אישית/פרטית מצד רונן בר, שהוא-הוא נשוא העתירות,
הודעה פרטית שאינה מובאת אפילו על נייר מכתבים של שירות הביטחון הכללי.
המינימום הנדרש ממנה הוא לחייב את רונן בר, המבקש את הגנתה מפני הדחה, להצהיר כי דבריו נכונים ומבוססים על מידע אישי או על ידיעה אישית.
כאמור, אף שאין חובה מפורשת בתקנות להגשת תצהיר - במצב המתואר, אלא "רק" קיימת חובת זהירות מצד היועמ"שית, מן הראוי שבית המשפט ידרוש זאת לשם בירור יעיל והוגן של העתירות. ואם לא יבקש - על באי-כוחם של הממשלה ושל נתניהו לבקש לחייב את רונן בר בהגשת תצהיר חתום כדין.
|
מה נטען בהודעתו של רונן בר
|
|
|
|
|
|
נתניהו. האם פעל תוך ניגוד עניינים [צילום: הדס פרוש/פול פלאש 90]
|
הודעת רונן בר כוללת טענות רבות, חלקן בעלות פוטנציאל פלילי:
-
1) ניסיון לשיבוש מהלכי משפט:
לפי בר, נתניהו דרש ממנו חוות דעת ביטחונית שתמנע את עדותו במשפטו. סירובו, כך נטען, הביא להעלאת טענת "חוסר אמון" ולמהלך הדחה.
2) התערבות בדרכי אכיפה:
בר מציין כי מתוך 17 חקירות שעסקו בהחזקת מסמכים מסווגים מאז תחילת המלחמה, רק החקירה בעניינו בפרשת הדלפת המסמכים ל"בילד" הגרמני עוררה תגובה פוליטית חריגה מצד הדרג המדיני.
3) דרישה לפעולה נגד אזרחים:
בר רומז כי נתניהו ביקש ממנו להפעיל סמכויות דורסניות של השב"כ כלפי אזרחים - ככל הנראה נגד משתתפי מחאת קפלן. בהודעתו מסר: "ככל שבית המשפט ימצא לנכון, אבקש להציג את המידע הנוגע לעניין זה בפני ביה"מש בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד".
ובמילים פשוטות: רונן בר מבקש לאפשר לו להסתודד עם השופטים כך שיתאפשר לו למסור את טענותיו ו/או גירסתו ולשלול במקביל מנתניהו אף את הזכות להגן על עצמו מפני כזבים או חצאי אמיתות.
4) מסע דה-לגיטימציה מתוזמן:
ההודעה מתארת מסע שיטתי של השחרה מצד הדרג המדיני, שמטרתו פגיעה בעצמאות השב"כ וניסיון להכפיף את השירות לנאמנות אישית.
אם הדברים נכונים - מדוע לא דווחו בזמן אמת
הטענות המרכזיות בהודעתו של רונן בר מצביעות לכאורה על עבירות פליליות חמורות מצד ראש הממשלה, ובראשן: שיבוש מהלכי משפט וניסיון להפעיל לחץ אישי על ראש שב"כ מכהן. מכאן נובעות שתי שאלות קריטיות:
-
מחד-גיסא, אם הדברים אמת - מדוע לא דיווח בר בזמן אמת ליועצת המשפטית לממשלה, לפרקליט המדינה או לראש אגף החקירות במשטרה? הימנעות מדיווח עלולה להיחשב עבירת הפרת אמונים מצד בר - ואולי נועדה לשם שימוש עתידי, כנשק יום הדין.
מאידך-גיסא, אם הדברים אינם אמת - הרי שמדובר במסירת הודעה כוזבת לבית המשפט העליון, עבירה פלילית שעונשה עלול להיות מאסר.
|
|
|
|
|
|
עמית, סולברג, ארז. האם יקפידו לעשות צדק [צילום: לע"מ, הרשות השופטת]
|
על-אף תוכנה העובדתי והמשמעותי, ההודעה מטעמו של רונן בר לא גובתה בתצהיר חתום כדין. על-כן היא אינה יכולה להיחשב ראיה קבילה בהליך שיפוטי. בר לא נדרש על-ידי היועצת המשפטית ל ממשלה לתמוך את דבריו בתצהיר, למרות שההודעה כוללת האשמות חריפות כלפי ראש הממשלה, ועל אף החובה הברורה להביא בפני שופטי בג"ץ רק מידע אמין, שאפשר יהא לעמוד מאחוריו ושניתן - עקרונית - גם לבחינה בחקירה נגדית.
צירוף ההודעה ללא תצהיר מקנה אומנם למוסרה חסינות דיונית מלאה, שמונעת מנתניהו או מכל גורם אחר להגיש תביעת לשון הרע על תוכנה - גם אם יוכח שהיא שקרית. אולם ברי, כי ללא תצהיר, יכול בית המשפט להתעלם מתוכנה של ההודעה.
התקשורת: מהדהדת, לא חוקרת
הודעתו הסנסציונית של רונן בר כבר משמשת, עוד בטרם התקיים הדיון בבית המשפט העליון, לניגוח ראש הממשלה. מרבית אמצעי התקשורת המרכזיים - אשר נוקטים קו עוין כלפי נתניהו - מיהרו להפיץ את תוכן ההודעה משל מדובר בעדות רשמית, מבלי לציין שהיא אינה קבילה כראיה משפטית. הציבור נחשף לטענות חמורות, בהן אפילו טענות לעבירות פליליות, מבלי שהובהר כי מדובר במסמך נטול בסיס משפטי מחייב.
|
|
הסוגיה העיקרית נדחקה לשוליים
|
|
|
|
|
|
קורבנות הטבח במכון לרפואה משפטית [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]
|
מתגובת היועצת המשפטית ל ממשלה לעתירות, ומעמדת ראש השב"כ כפי שצורפה לתגובה, עולה חשש ממשי כי שני הגורמים שכחו – או בחרו להצניע – את הסוגיה המהותית העומדת בלב ההליך: האם רונן בר, אשר נושא באחריות ישירה לכישלון מערכת ההתרעה של השב"כ, כשיר להמשיך ולכהן כראש השירות, וזאת למרות אשמתו באי-מניעת הטבח שאירע ב-7 באוקטובר, שבו נרצחו ונטבחו כ-1,200 ישראלים ואחרים.
העיסוק האינטנסיבי במניעים להדחתו ובמערכת היחסים מול ראש הממשלה, מטשטש את השאלה הציבורית והביטחונית העמוקה – האם ניתן להותיר בתפקידו מי שנכשל במילוי המשימה הביטחונית המרכזית של מדינת ישראל?
היועצת המשפטית לממשלה חוטאת לתפקידה ולציבור
התנהלותה של גלי בהרב-מיארה בפרשה זו אינה מתיישבת עם חובתה הבסיסית כיועצת המשפטית לממשלה: לפעול למען האינטרס הציבורי הרחב, ולא "לקחת צד" ולגונן על אישיות מסוימת. במקרה זה, היא בחרה לשתף פעולה עם רונן בר, שאותו היא מכירה ומוקירה נוכח יחסים אישיים המתקיימים בין משפחותיהם, תוך צירוף הודעה עמוסת האשמות חמורות נגד ראש הממשלה - ללא תצהיר, ומבלי שתידרש לכך כל אחריות משפטית מצד מגיש ההודעה ומצידה כמשיבה בעתירה.
בכך חוטאת בהרב-מיארה לתפקידה. היא לא פעלה כשומרת סף של החוק, אלא כצד בהליך טקטי שנועד להוביל את השופטים לקבל את העתירות ולסכל את הדחתו של רונן בר, ובמקביל - לתייג בדעת הקהל את הממשלה ואת העומד בראשה כמי שפעלו באופן לא תקין בהדיחם את ראש השב"כ לשעבר. שיתוף הפעולה שלה עם רונן בר - תוך אי-הקפדה לחייבו בתצהיר כדי לתמוך טענותיו-האשמותיו - עלול להכשיל את שופטי בית המשפט העליון שנחשפים לתוכנה של ההודעה, דבר שעלול להשפיע עליהם לרעה ולהובילם, גם אם בשתיקה, להתחשב בהכרעתם בתוכנה של ההודעה, על-אף שאין לה תוקף משפטי מחייב ולא עמדה במבחן החוק.
|
|
תפוס כינוי יחודי
