בלילה הזה ייפתחו ספרי הגבורה, ספרי הקבורה

בלילה הזה ליל ה"והגדת", ליל ה"פה-סח", ליל בו נגביר את בערת מדורת העם העתיק, נעביר מדור לדור, מאב לבן, מבן לנכד, מנכד לנין את סיפור העם היוצא מעבדות לחרות, העם אשר מאוסף פרטים ושבטים היה לעם. בלילה הזה נישא אותם על לוח ליבנו, נישא אותם, את אריות האומה, את מגש הזהב, את החטופים, את הפצועים, את מי שהחלו לבנות מחדש את חורבות חייהם, משקמים את הריסות חייהם.

בלילה הזה נחצה את הים, נביט בתימהון על קריעת ים סוף, נישא שירה גדולה על הניסים והנפלאות, נצעד על צרורותינו בצעדת יציאת מצרים, נצעד בצעדת המוות, נצעד בצעדת החיים, נצעד עד יציאת שמחת תורה, נצעד בצעדת התקומה והתחייה. בלילה הזה קדש נקדש את הרוח היהודית-הישראלית, נקדש את עוז הרוח, את התקומה, את הקודש היהודי המאפיל על החול, נקדש את מי שמסרו נפשם כגיבורי האומה.

בלילה הזה ורחץ, לא יוכל איש לרחוץ בניקיון כפיו על גדול האסונות שארע לעם היהודי השב למולדתו, לא ירחצו המדינאים, אנשי זרועות הביטחון, המוליכים שולל בכחש ובכזב, ספסרי אשליות השלום וחולמי הזיית הקיום המשותף בכל מחיר. בלילה הזה כרפס, נטבול את השנה וחצי האחרונה אשר כמטוטלת היטלטלה וטלטלה את העם בין חושך לאור, בין מרור למרור, בקעריות של דבש, של תקווה, של חיים.

בלילה הזה יחץ, לא עוד עם חצוי, לא עוד עם אשר הגיע כפסע לתהומות איש ביד אחיו, תהומות של פלגנות, איבה, שנאה ומחלוקת. רוב העם מבקש אחדות, יחד, שכם אל שכם, לב מול לב, אחים אנחנו. בלילה הזה מגיד, נדבר, נשוחח, נחלוק מתוך כבוד והערכה, לא עוד דו-שיח של חרשים המוביל לקרבות תרנגולות, לא עוד שיסוי ופילוג הגורמים לריחוק, לא עוד אטימות משמוע את האחר, השתקה ושלילת חופש הביטוי.

בלילה הזה רחצה, נרחץ וננער מעלינו את שאריות אבק הגלות שדבק בנו במהלך 77 שנות תקומה, נרחץ מעלינו את אבק החורבן הלאומי, נרחץ את הדעות הקדומות, הסטריאוטיפים, הסטיגמות, נרחץ את הקיבעון. בלילה הזה מוציא מצה, נעלה על נס את היצירתיות, החדשנות פורצת הדרך ושוברת השוויון של מהות "בתחבולות תעשה לך...", נעלה את היכולת להפתיע, לפגוע במבקשי נפשנו.

בלילה הזה מרור כורך, שבענו מרורים מאז היותנו לעם, מרור שמבקשים להשביענו בו בכל דור ודור, מרור מחוץ ומהבית, מרור הנכרך סביבנו בטבעות אש ובחבלי חנק. אל מול הררי המרור ניצב העם לא כמובס כי אם כמנצח, עם הכורך את המרור סביב ראשי מבקשי השמדתו.

בלילה הזה שולחן עורך, בתוך כל הכאוס, בתוך עיסת החיים והמוות, מדמנות השנאה והאיבה, בתוך התקווה והייאוש, השולחן הלאומי מסודר, מדינת ישראל ממשיכה במצעד ההובלה הבינלאומי בתחומי חיים נוספים, מדד האושר הבינלאומי בו מדינת ישראל מדורגת בשנים האחרונות במקומות הראשונים בתעשיה, בהייטק, ברפואה ועוד.

בלילה הזה צפון, הנסתר רב על הגלוי, צפונות הלב של היהודי הסביר, לחיים של שלום ואהבה, חיים של בנייה ויצירה, חיים של עוז ורוח, חיים של כמיהה לחיים טובים, בביטחון, ברווחה. בלילה הזה ברך, גם בימי האפלה, כמו בימים הטובים, נברך ונודה שלא עוד כצאן לטבח, לא עם חסר בית, לא עם חסר מגן. נברך בקול גדול על המדינה, על הצבא, על עולם התורה, על אוסף שבטים שהתלכד והיה לעם על מורכבויותיו ואתגריו.

בלילה הזה הלל, נהלל את גיבורי ישראל, את הנופלים והפצועים בגוף ובנפש, את המשפחות, ההורים, היתומים, האוהבים, נהלל את משפחות החטופים אשר נאבקות בכל מאודם להשבת יקיריהם לחיקם, נהלל את הגולים בתוך ביתם, העקורים, נהלל את הערבות ההדדית, את היחד היהודי, את הרוח שאין שנייה לה בעולם, נהלל את מי שאמר והיה העולם.

בלילה הזה נרצה, נתפלל כי אחרי ימי הסופה והסער, ימי התוהו ובוהו, ימים של אש ומוות, טבח וחורבן, ימים של תקומה ותחייה, ימים של עוז ובואו חשבון עם המבקשים לכלותינו, חיים של אמונה בצור ישראל וגואלו. בלילה הזה ייפתחו ספרי הגבורה, ספרי הקבורה, בלילה הזה נעביר את לפיד הדורות, נספר על הימים ההם מאז יציאת מצרים ועד יציאה מבור המוות של שמחת תורה.