קרקס פוליטי

לסיכום: יום עצוב לתומכי מערכת המשפט. ובכך אני מתכוון לתומכיה האמיתיים, שמבינים את חשיבותה של מערכת המשפט חזקה ואמינה לקיומה של חברה מתוקנת - ולא ל"תומכי" מערכת המשפט שרואים בה בסך-הכל עוד כלי למלחמה בממשלה שנואת נפשם.

הנשיא המנוח משה לנדוי התריע והזהיר, שוב ושוב, מפני הגלישה של בית המשפט אל הזירה הפוליטית. אבל אפילו הוא, בחלומותיו הגרועים ביותר, ודאי לא העלה על דעתו את מחזה האימים בו צפינו היום - הורים שכולים מגורשים מאולם בית המשפט לטובת דיון ארוך ומביך, ששופטיו לא מצליחים להתאפק ולנהל דיון מקצועי שלא יסגיר, שוב ושוב, את עמדותיהם הפוליטיות. כפי שכתבתי כאן בבוקר - קרקס פוליטי נלעג.

ויום הדיונים המזיק והמיותר הסתיים בצו מיותר, כזה שרק שופטי העליון יודעים איך בכלל אפשר לאכוף אותו. ואם בנימין נתניהו ידליף את זהות המחליף, מה יעשו? יתנו צו שאוסר על הדלפות? ואם רונן בר לא יזומן לאיזה דיון, הוא ירוץ לבג"ץ לבקש צו? בבקשה. אני רוצה לראות.

לכן גם מיותר כל הדיון בשאלה האם הממשלה צריכה "לציית" לצווים של בג"ץ - כאילו יש איזו משמעות מטפיסית לשאלה הזו, במנותק מהקשר קונקרטי. לשאלה הזאת אין שום חשיבות חוץ מלאלה שמעוניינים, מסיבותיהם הם, להגביר את הלהבות ולהגיע להתנגשות ראש בראש. אין שום צורך בזה. בית המשפט גורם מספיק נזק לעצמו, ואין צורך לעזור לו בהגברה מלאכותית של המתח. הפתרון היה ונותר פשוט - תתכבד הממשלה ותמצא מחליף ראוי לבר, ונמשיך משם.