"זה הכל עניין של אופי"

היא נולדה ב-4 באוגוסט 1927 בתל אביב לעדה ויחיאל פולני, בת למשפחת אצולה ארץ ישראלית. סבה מצד אמה ד"ר חיים חיסין היה אחד ממייסדי העיר ורופא העיר. סבה מצד אביה שהגיע לארץ מפולניה תרגם (עיברת) את שם משפחתו פולסקי (שפירושו בפולנית, פולניה) לפולני והשם נשאר גם בדורות הבאים של המשפחה. ילדותה עברה עליה בתל אביב הקטנה. היא גדלה בתוך שבט משפחתי גדול. להוריה היו הרבה אחיות ואחים והיו לה דודים רבים ועשרות בני דודים שרבים מהם גרו בסמוך אחד לשני בתל אביב הקטנה ובני המשפחה נכנסו לבתים אחד אצל השני.

נעמי התגוררה עם משפחתה בבית אותו רכש סבה בשד' רוטשילד 14. שכנם ממול היה לא אחר ממאיר דיזנגוף ראש העיר שגר ברחוב שד' רוטשילד 16 "כתף אל כתף" כהגדרתה של נעמי. לימים בבית מאיר דיזנגוף הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל עת שימש המבנה כמוזאון תל אביב הראשון. נעמי למדה החל מכתה ב' עד י"ב בגימנסיה העברית הרצליה שברחוב אחד העם (מחזור ל"ג). לימים תספר כי הייתה תלמידה בינונית למדי, אבל בלטה בפעילות תרבותית, השתתפה באורח פעיל במקהלת הגימנסיה במשחק ובשירה בהצגות ובאירועי בית הספר. בין מוריה למוזיקה היו פואה גרינשפון והדסה שרמן.

בגיל חמש נשלחה ללמוד אצל המורה למוזיקה רבקה שרת אחותם של משה ויהודה שרת שלימדה אותה בעיקר מוזיקה קלאסית על פסנתר. לימודי הפסנתר שיעממו את הילדה בת החמש. הדבר "לא הדיץ בי שום דיצה" כך סיפרה לימים לחוקר המוזיקה מוטי זעירא. היא אהבה בעלי חיים ולאורך השנים גידלה במסירות כלבים וחתולים שהיו חלק בלתי נפרד מחייה ואף שמות בעלי משמעות נתנה להם כמו: גדי, גאולה ועוד. בשנים הראשונות היא לא חשבה לעסוק במוזיקה אלא ראתה עצמה שחקנית לעתיד. נעמי הייתה חברה בתנועת הצופים וגם כאן בלטה בפעילות תרבותית שכללה ארגון והשתתפות בהצגות, הופעות זמר וכיוצא באלה.

הימים שלהי מלחמת העולם השנייה ונעמי בת ה-18 מתגייסת לפלמ"ח שזה המסלול המתבקש של ההגשמה .היא מגיעה לקיבוץ אפיקים שם נמצאת קבוצת ההכשרה שלה. השנה היא 1946 היא עוברת את מסלול האימונים הפלמ"חאי המקובל: מסלול מכשולים, מקלות קפא"פ, שחיה בכנרת ביום קר, ונוטלת חלק בעבודות משק אפיקים המארח את ההכשרה.

מספר מוטי זעירא: "מה שקנה את ליבה של נעמי במיוחד הייתה עבודת האדמה והשדה. התחושה שאתה חלק מגאולת הארץ פיזית שזה היה חלק מהעולם שלה מילא את ישותה. לצאת ולעבוד בשדה זו הייתה ממש חוויה בשבילה". בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946 נערך מבצע ליל הגשרים במהלכו חיבל הפלמ"ח בגשרים שחיברו את ארץ-ישראל עם הארצות השכנות. חברים מההכשרה שלה ובהם שלוש בנות יוצאים למבצע "ליל הגשרים". נעמי נעלבת שלא לוקחים אותה למבצע, מספר מוטי זעירא.

בסופה של ההכשרה באפיקים מקימים חברי ההכשרה את קיבוץ רביבים. נעמי לא נשארת שם זמן רב. היא שואפת ללמוד משחק ונוסעת לבית הוריה בשד' רוטשילד. כשהייתה הכרזת המדינה, בזמן שלמדה בתיאטרון אוהל בתל אביב, היא ואביה עמדו בביתם ברחוב רוטשילד 14, הסתכלו וראו ב"לייב" מחלון ביתם את הכרזת המדינה שנערכה בבית השכן בית מאיר דיזנגוף בשדרות רוטשילד 16.

באותה עת הייתה נעמי על תקן אנשי רזרבה של הפלמ"ח (מילואים), אנשים שעברו הכשרה צבאית והלכו לעסוק בענייניהם וביום פקודה נקראו לשירות. בתקופת מלחמת השחרור שובצה נעמי בפלוגה שיעודה היה ללוות את השיירות לירושלים. היא מקבלת תפקיד של מזכירת הפלוגה, רושמת מי יצא ומי לא חזר.

בשלב מסוים בינואר 1948 ביוזמת איש הפלמ"ח, הפזמונאי חיים חפר (אז חיים פיינר), הוקמה הצ'יזבטרון להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח. שם הלהקה נוצר כהלחם של המילים "צ'יזבט" ו"תיאטרון". מפקד הלהקה היה חיים חפר. בהמלצתו של דן בן אמוץ צירף חפר ללהקה את איש הפלי"ם שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין) ובהמלצתו של שייקה אופיר צורפה נעמי פולני, ששיקה הכיר באולפן של תיאטרון האוהל.

למשבצת המלווה המוזיקלי באקורדיון שובץ יואל זילברג, בהמלצתה של נעמי פולני לאחר ששמעה אותו מנגן באחד מבתי הקפה. כשטען זילברג כי אינו יודע לנגן באקורדיון אלא רק בפסנתר הסבירו לו כי פסנתר ואקורדיון הם אותו דבר וכי הפסנתר הוא למעשה אקורדיון שוכב... נעמי הייתה מהכוכבות הבולטות של הלהקה. בנוסף לפולני, שייקה אופיר ויואל זילברג, כללה הלהקה בין היתר את גדעון זינגר, שלמה בר-שביט, רבקה מדניק (קרמר), אהלה הלוי, מרגלית בנאי, זהרירה חריפאי, אליקום שפירא שמואל רוזן ועוד.

הופעת הבכורה של הלהקה נערכה ב־2 בפברואר 1948 בג'וערה, בפני בוגרי קורס מ"כים. הלהקה פעלה במשך שנה וחצי העלתה תוכניות של שירים מקוריים על הווי הפלמ"ח עם מערכוני קישור ביניהם, שתיארו את האווירה של ימי מלחמת העצמאות. את רוב שיריה כתב חיים חפר. הלהקה קיימה הופעות רבות בפני החיילים באזורי הלחימה, בדרך כלל על גבי משאית או סביב מדורה, וזכתה לאהדה ולפופולריות רבה בקרב לוחמי תש"ח. בין להיטי הלהקה: "דחילק מוטקה", הרעות, "הפרוטה והירח", "מוטי", "היו זמנים" (וילנסקי), ועוד רבים וטובים.

אם בודקים את פס הקול של מלחמת העצמאות 1948-1949 מגלים כי אחוז ניכר ביותר משירי אותן שנים נכתבו על-ידי חיים חפר ובוצעו על-ידי הצ'יזבטרון. שנה וחצי פעלה הצ'יזבטרון ובתחילת שנות ה-50 פורקה עם פירוק הפלמ"ח.

מוטי זעירא מספר: לנעמי בער להשתלב במערכת התיאטרון הרפרטוארי. לאחר שחרורה מהצבא למדה בבית הספר למשחק של תיאטרון הקאמרי ושיחקה במספר הצגות של תיאטרון זה. בנובמבר 1950 שיחקה בהצגת טרטיף מאת מולייר. באוגוסט 1951 שיחקה בהצגה "מלכת שבא". נעמי לא בלטה במשחקה בתיאטרון וגילמה לרוב תפקידים קטנים.

בתחילת שנות ה-50 למדה נעמי מחול ותנועה אצל הכוריאוגרפית נועה אשכול בתו של לוי אשכול. בין השתיים התפתחה חברות קרובה שנמשכה לאורך שנים. כשהקימה נועה אשכול ב-1954 את קבוצת "ריקוד קאמרי" הצטרפה נעמי כרקדנית לקבוצה. ב-1958 החלה נעמי לעבוד עם להקות צבאיות שהיו אז בתחילת דרכן. היא עבדה עם להקת גייסות השריון, שזה עתה הוקמה, יחד עם שאול ביבר קצין החינוך של הגייס. עם ראשוני הלהקה נמנו ברק עמרני, זמירה חן, ניסים עזיקרי, פרנק פלג, גבי אקשטיין, יוסי צמח, נתן כספי, רחל אקשטיין (הררי) תרצה אתר, ונוספים.

נעמי פעלה בבימוי וניהול מוזיקלי גם בלהקת הנח"ל ובלהקת פיקוד הצפון ועוד. בלהקות הצבאיות עמלה פולני על הביצוע המוזיקלי יחד עם ה"הַעֲמָדָה" - אופן הצגת השירה בידי הלהקה מבחינה תנועתית.

בשנת 1960 קיבצה נעמי פולני כמה מיוצאי להקות צבאיות והקימה את להקת להקת "התרנגולים" נעמי הייתה מנהלת הלהקה הבמאית והמדריכה המוזיקאלית. היוזמה להקמת הלהקה באה מצד זמרים משוחררי הלהקות הצבאיות שעבדו עם פולני במהלך שירותם הצבאי, העריצו והעריכו אותה ורצו להמשיך את העבודה המשותפת.

הופעת הבכורה של הלהקה נערכה במאי 1961. התוכנית הראשונה הורכבה בעיקר מפזמונים מוכרים של הלהקות הצבאיות ושל הרכבים כגון "בצל ירוק" ו"רביעיית מועדון התיאטרון". התוכנית השנייה של התרנגולים עלתה ביולי 1963 ובתוכנית זו כמעט כל השירים נכתבו במיוחד ללהקה.

בין המשתתפים בלהקה: שייקה לוי, יהורם גאון, עליזה רוזן, דבורה דותן, גברי בנאי, יוסי צמח, עמירם ספקטור, צביקה גרטל, ליאור ייני ותובל פטר האקורדיוניסט. הלהקה אחראית לרבים מהשירים שהתפרסמו אז בארץ והיו לנכסי צאן ברזל. את השירים בחרה נעמי, ואת חלקם היא אף יזמה בפנייה לכותבים ולמלחינים. בין שירי התרנגולים: "הכול זהב", "אליפלט", "פנס בודד", "יוסי ילד שלי מוצלח", "שיר השכונה", ועוד רבים.

הלהקה הופיעה מספר פעמים בחו"ל. בין השאר הופיעה בבלגיה, שם הוקלטה לטלוויזיה הפלמית, וזו התוכנית הטלוויזיונית היחידה בה צולמה. לאחר סיום התוכנית השנייה של התוכנית התפרקה הלהקה. אולם חותמה מוטבע עד היום בתרבות הישראלית ושיריה מושרים ויפים גם כיום.

במהלך פעילות להקת התרנגולים התפתח רומן אהבה בין במאית הלהקה נעמי פולני לליאור ייני חבר הלהקה. בספטמבר 1963 נישאו. נעמי הייתה אז בת 36, רווקה. ליאור היה בין 26 גרוש, קטן מנעמי בתשע שנים. טקס הנישואים נערך בביתה של נועה אשכול חברתה של נעמי, בנוכחות מספר מצומצם ביותר של חברים ומכרים ובהם אורי זוהר ו"פשנל".לזוג נולדו שני ילדים יותם ואיה שלימים שניהם יחזרו בתשובה. המשפחה הצעירה התגוררה בבית הוריה של נעמי ברחוב רוטשילד.

בשנת 1966 הקימה נעמי פולני יחד עם ארבעה מיוצאי התרנגולים ליאור ייני, עליזה רוזן, דבורה דותן וצביקה גרטל את להקת "החמציצים" אשר פעלה בשנים 1966-1967. בין שירי הלהקה, שחלקם נכתבו במיוחד בהזמנתה של נעמי: "מישמיש", "הצופים והצופות", "מיהו המיילל ברוח", "אנטנה ודוד שמש גם", ועוד. נעמי הופקדה בלהקה על הניהול המוזיקלי ועל הבימוי. במובנים רבים היו החמציצים ממשיכי דרכם של התרנגולים, אך הם לא הצליחו מבחינה מסחרית וההרכב התפרק כעבור שנה בלבד.

בסוף שנות השישים נפרדו נעמי פולני ובעלה ליאור ייני שעזב את הבית לאחר שהתאהב באשה אחרת. נעמי נשארה ללא עבודה קבועה ומצבה הכלכלי הורע. ההיסטוריון וחוקר המוזיקה ד"ר מוטי זעירא מסביר כי אף שנעמי זכתה להערכה על מקצועיותה בנושא הבמה והזמר, שמה כקפדנית-פרפקציוניסטית הדורשת חזרות רבות ודיוק על כל דבר הרתיע רבים.

משנות השמונים השתתפה נעמי כיועצת ועורכת מוזיקלית בכמה תוכניות זמר בקול ישראל ברדיו ובטלוויזיה, ביוזמתה ובהפקתה של דליה גוטמן: בתוכנית "דו־רה־ומי עוד", בתוכנית "כל המנגינות" - שהביאה משירי המלחינים של ארץ ישראל ועוד. בשנת 1998 יצרה פולני את המופע "התרנגולים חוזרים" עם הרכב של זמרים צעירים, שביצעו את שירי הלהקה המקורית. ביניהם היו יותם ייני, בנה של פולני וירון אלדמע, בנו של גיל אלדמע, שעיבד את השירים לתוכנית השנייה.

ביום העצמאות ה70 למדינת ישראל ב2018 הוענק לנעמי פולני אות הוקרה מיוחד בחסות נשיא המדינה, נשיא המדינה אז ראובן ריבלין אמר בטקס: "נעמי פולני האחת והיחידה, האמא של הלהקות הצבאיות, בלעדיך נעמי היינו פחות שרים, בלעדייך היינו פחות ביחד" .

שנה לאחר מכן ב-2019 בהיותה בת 92 הוענק לה פרס ישראל לשנת תשע"ט בתחום אומנויות הבמה - תיאטרון ומחול. בנימוקי השופטים נאמר נעמי היא אומנית יצירתית יוצאת דופן, בעלת רוח חופשית ועצמאית המצטיינת בחיבור בין מילה לצליל, בין צליל לתנועה ולמחווה, ועושה זאת בעדינות ובדייקנות, באמצעים הפשוטים, היעילים והמרשימים ביותר, ומתוך מתן כבוד רב למשמעות הטקסט והמוזיקה, במקצועיות ובהבנה עמוקה לאיכות הנדרשת מהאומנות וממבצעיה.

בעבודתה הבימתית המתוחכמת נעמי פולני תרמה לתרבות העממית עומק מפוכח והעלתה אותה לדרגת אומנות גבוהה. היא עשתה זאת בכישרון רב, בעידון ובפיקחות עתירת הומור משובח".

מלבד פרס ישראל עוטרה בשורה של פרסים ואותות כבוד ובהם פרס משה הלוי (2001), פרס אקו"ם על מפעל חיים (2007). אות הוקרה מאוניברסיטת בר-אילן על תרומתה לזמר העברי (2009) ועוד.