"הפיל הלבן" במזרחה של בת-גלים

רקע להקמת התחנה

בתחילת שנות ה-60 עם גידול האוכלוסייה בעיר חיפה ובערים סביבותיה, וגידול במספר הנוסעים, הפכה תחנה האוטובוסים המרכזית של חיפה שפעלה מאז קום המדינה בשדרות הכרמל ( שד׳ בן-גוריון כיום) קטנה וצרה מלהכיל את כמות הנוסעים הגדולה, ונוצר הצורך להקים תחנה מרכזית ראשית גדולה בחיפה.

במרס 1965 אישרה עיריית חיפה בראשות ראש העיר המיתולוגי אבא חושי את הקמתה של תחנה מרכזית חדשה וגדולה בעיר ואושר תקציב להקמתה. המקום שנבחר הוא בפאתי מזרח שכונת בת גלים בצמוד לתחנת הרכבת בת גלים שהייתה אז תחנת הרכבת הראשית של העיר חיפה.

בניית תחנת האוטובוסים בת גלים

ביוני 1968 החלה בניית התחנה החדשה. התחנה הוקמה על-ידי "מפעלי תחנות" של אגד וחברת "אמות" והבנייה בוצעה על-ידי "סולל ובונה" שהייתה אז מחברות הבנייה הגדולות בארץ. בנייתה נמשכה כחמש שנים ועלותה על-פי הערכה כפי שנימסר הסתכמה ב-44 מיליון ל"י. מבנה התחנה תוכנן על-ידי משרד האדריכלים שרון-אידלסון והאדריכלים רוזוב פרייברגר והוא בנוי בסגנון הזרם הברוטליסטי.

ברוטליזם הוא זרם באדריכלות שהיה נפוץ בישראל ובעולם בעיקר בשנות 70-50 ומאופיין בבנייה בבטון גולמי חשוף ובשימוש בצורות בסיסיות ומגוונות. במרכזה של מתחם התחנה המרכזית הוקם מגדל משרדים בן 12 קומות שנחשב באותה תקופה למגדל גבוה מאד. חלק ניכר מהמשרדים במגדל, שימשו למשרדי "אגד" וחלק שימשו למשרדי חברת חשמל. באולם הנוסעים המרכזי נתלה תבליט אלומיניום פרי יצירתו של האמן גרשון קניספל, באורך שמונה מטרים וברוחב שני מטרים.

חנוכת התחנה

התחנה נחנכה בטקס חגיגי שנערך ב-30 במאי 1974, במעמד ראש עיריית חיפה דאז, יוסף אלמוגי, מנכ"ל משרד התחבורה, דן חירם, חברי מועצת עיריית חיפה, ראשי "אגד", ונקראה על שם מרדכי עופר (1971-1924), חבר הנהלת קואופרטיב אגד, שהיה חבר כנסת בשנים 1965 עד לפטירתו בשנת 1971.

התחנה השתרעה על שטח של כ-60 דונם. בעלת שני מפלסים. רציפי הקווים העירוניים מוקמו בחלק העליון של התחנה ואילו רציפי הקווים הבין עירוניים מוקמו במפלס התחתון. התחנה כללה כ-40 חנויות, קיוסקים, מסעדות, שני סניפי בנקים, סניף דואר,20 תאי טלפונים ציבוריים ומקלטים לשעת חירום. בתחנה פעלו מוסך וחניון ל-200 אוטובוסים.

מעבר תת-קרקעי בין תתחנה האוטובוסים לתחנת הרכבת בת גלים

תחנת האוטובוסים המרכזית בת גלים הוצמדה לתחנת הרכבת בת גלים והוקמה מנהרה תת-קרקעית שחיברה בניהן ושימשה למעבר נוסעים בין שתי התחנות וליציאה לקריית אליעזר. דומה כי אין ישראלי שחיי בארץ בשנות ה-90-70 שלא עבר לפחות פעם בחייו דרך מנהרה זו. קצין ששירת בבסיס בחיפה סיפר לי כי במנהרה היה נוהגים באורח קבע להסתובב שוטרים צבאיים, להפתיע את החילים ולרשום תלונות על הופעה מרושלת וכדומה. כמו תחנות אוטובוסים מרכזיות ראשיות אחרות באותן שנים גם בתחנת בת גלים נפגשו לראשונה זוגות רבים וזאת לדעת - התחנות המרכזיות באותן שנים היו מקום מפגש אידיאלי ל"דייטים" בין גברים לנשים.

סגירתה של התחנה

לקראת שנות ה-2000 הוחלט לפצל את תנועת האוטובוסים בתחבורה הציבורית לשתי תחנות אוטובוסים מרכזיות - "מרכזית המפרץ" במזרחה של העיר חיפה ותחנת "חוף הכרמל" בפאתי דרום חיפה ובמקביל לסגור את התחנה המרכזית בת גלים. תחנת בת גלים נסגרה בשנת 2003 ונרכשה על-ידי חברת חברת ניצב"א.

לאחר סגירת התחנה והפסקת תנועת והגעת הנוסעים למקום בעלי החניות ובתי העסק שפעלו במקום, באופן טבעי, נטשו את התחנה בזה אחר זה והמקום הפך לשומם, נטוש ומוזנח והפך מקום משכנם של הומלסים.

ניסיונות להפיח חיים בתחנה - כשלו

לאחר סגירת התחנה, נעשו ניסיונות להפיח בה חיים ונפתחו במקום כמה מיזמי בילוי ובניהם מועדונים ופאבים, אולם גם אלה לבסוף נסגרו. בעבר הועלו כמה תוכניות לשיפוץ המקום והחייאתו ובהן, הפיכת מגדל המשרדים במרכז התחנה לבית דיור לעולים חדשים. כן הועלה רעיון לבנות בתחנה קריית מדע שתתחבר לבית החולים רמב"ם ולפקולטה לרפואה של הטכניון ששוכנת בבת גלים ועוד הצעות כהנה וכהנה. כאמור מזה שנים לא מעטות עד היום הזה עומדת התחנה הענקית על קומותיה ומפלסיה, כ"פיל לבן" נטושה שוממה ומוזנחת.

למרות ערכו וייחודו האדריכלי של מבנה תחנת האוטובוסים בת גלים ושל המגדל במרכזו, לא ברור לי אם הוא מוגדר כמבנה לשימור. בזמנו אמר לי גורם שימור כי המבנה לא מוגדר-מוכרז כמבנה לשימור, אולם ייתכן שבינתיים השתנו הדברים. מה שברור הוא שבעלי המתחם שהיא חברה עסקית, ינסו באופן טבעי למקסם רווחים ולבנות בשטח מתחם התחנה מבנים רבי קומות למשרדים, למסחר או גם למגורים מניבי תשואה כספית.