הדילמה של כיכר אתרים

אין זה סוד שכיכר אתרים שהוקמה סמוך לחוף תל אביב בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת לא הייתה פאר היצירה, זאת בלשון המעטה. מעבר לעובדה שהכיכר חסמה בפועל את הגישה משדרות בן-גוריון לעבר הים, ומעבר לעובדה שהפכה להיות "פיל לבן" וצלקת בנוף האורבני של העיר העברית הראשונה, ובמיקום אסטרטגי המשקיף לעבר חוף הים, חלקים ממנה הפכו להיות למוקד של פעילות גורמים מפוקפקים, והציבור הרחב, בחר, לא במקרה, להדיר את רגליו ממנה.

במהלך השנים האחרונות, ובצדק, מקדמת עיריית תל אביב בשיתוף עם יזמים, תוכנית שתעניק מראה חדש לחלוטין למתחם ואמורה להעיר אותו מחדש. תוכנית זו כוללת בין היתר שני מגדלים בני 25 קומות כל אחד, 220 דירות יוקרה ו-300 חדרי מלון וכן בניין בוטיק בן שש קומות שיכלול 4.8 אלפי מ"ר של מסחר ובילוי לסוגיו. עד כאן הכל טוב ויפה אולם, וזה אולם גדול, קיים בתוכנית זו "באג" סמוי שעלול, חלילה להפוך את המתחם החדש למוקש לא פחות גדול מהכיכר הוותיקה שאמורה להיהרס.

ה"באג" הזה הינו שינוי בהגדרת המתחם. אם הכיכר הוותיקה, על כל חסרונותיה הידועים לכל, הוגדרה כ"שצ"פ", כלומר שטח ציבורי פתוח לציבור הרחב, אזי הכיכר החדשה אמורה להיות מוגדרת כ"שפ"פ". כלומר, שטח פרטי פתוח. משמעות החלטה זו, שכבר עוררה תנועה גדולה של מתנגדים לתוכנית החדשה, הינה ברורה: היזמים ו/או בעלי הנכסים במתחם החדש יוכלו בנקל לחסום לחלוטין את הגישה של הציבור הרחב דרך המתחם בואכה חוף הים, זאת בתואנה שמדובר בשטח פרטי ושמדובר ב"הסגת גבול" לכל דבר.

ובמילים אחרות: למרות שאחרי חמישה עשורים ויותר שבהם הייתה כיכר אתרים בפועל "פיל לבן" ולמרות שבהחלט הגיע הזמן לרענן ולשדרג את המתחם הממוקם ב"פריים לוקיישן" סמוך למרכז חוף הים התל אביבי, התרחיש בו המתחם החדש יהפוך שלא בטובתו לבכייה לדורות, גבוה ביותר.

עצתי לעיריית תל אביב ובמיוחד לראש העיר הוותיק רון חולדאי: לאחר ההצלחה הגדולה של כיכר דיזנגוף החדשה/ישנה, כמו גם ההצלחה של כיכר הבימה, נא חישבו לעומק גם במקרה זה על טובת הציבור ואל תתפתו ליפול באותה מלכודת דבש של להפטר מכיכר אתרים הוותיקה, זאת מבלי לקחת בחשבון את טובת הציבור הרחב. אם תתעקשו על נקודה זו, יהיה שכר לעמלכם גם במקרה זה!