טחו עיניו מראות

לא צריך להיות משפטן כדי להבין שמשהו עמוק ורקוב במנגנון בראשו עומד נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית. הרגע הזה - שבו נשיא בית המשפט העליון דן בעתירות שנוגעות ישירות לגורלו/למינויו של נציב תלונות על שופטים, השופט (בדימ.) אשר קולה, האמור להכריע אם הוא (עמית) יחויב בדין משמעתי - או ייצא נקי - בתלונות קשות וחמורות שהוגשו נגדו, הוא רגע כזה.

נחדד: השופט יצחק עמית השתתף ביום 02.07.25 בדיון בחמש עתירות המבקשות לבטל את החוק החדש למינוי נציב תלונות הציבור על שופטים, וכן לבטל את מינויו של השופט אשר קולה לתפקיד הנציב - מינוי שנעשה ביוזמת שר המשפטים יריב לוין. אלא שמה שעמית לא טרח להבהיר/לתזכר לחבריו, לבעלי הדין בעתירות, וכן לפרוטוקול, שבפני אותו הנציב אשר קולה תלויות מספר תלונות חמורות נגדו - אישית.

המינימום שנדרש מהנשיא עמית הוא לדווח, כאמור, ולשאול האם קיימת התנגדות מצד מי מבעלי הדין לכך שיישב בדין. עמית לא טרח לעשות אפילו זאת (בעלי הדין כולם מוכרים כידידי בית משפט. איש מהם לא היה מבקש פסילתו, אף כי זו מתחייבת). לדבר זה חומרה מיוחדת, שכן עמית, מכוח תפקידו כנשיא בית המשפט העליון, הוא שמינה את עצמו כשופט ובראש ההרכב ויצר את הבעיה בעצמו.

סדרה של תלונות תלויות ועומדות

התלונות התלויות ועומדות נגד הנשיא יצחק עמית עוסקות רובן ככולן בניצול לרעה של מעמדו כשופט וכן בשורה של ניגודי עניינים חמורים. לא נפרט כאן את כל הרשימה. די אם נציג זאת: חשד לקבלת טובות הנאה ממבשרת ציון בפרשת סגירת המרפסת; החלטות שהשביחו נכס שבבעלותו בתל אביב; נסיבות מחיקת כתב אישום נגדו, שבו הוא תועד בשם משפחתו הקודם (גולדפריינד) ועוד ועוד.

כאמור, על-אף כל זאת - עמית לא פסל את עצמו.
לא מסר גילוי נאות.
לא השהה את השתתפותו בדיון.
לא ביקש את עמדת היועצת המשפטית לממשלה.
הוא פשוט ישב - ודן.

אין מדובר רק בניגוד עניינים - זהו מקרה קלאסי שבו שופט יושב בהרכב שדן בגורלו של מי שמחויב על-פי חוק לקיים בירור מעמיק בעניינו, ולהכריע האם אכן ביצע עבירה משמעתית או אתית.

עצם ישיבתו בעתירות אלה מהווה, לפי הבנתי, עבירה משמעתית. מוזר שהשופט עמית לא נמנע מחשיפתו האישית לסיכונים מיותרים, שהרי המצב ברור: שופט בית המשפט העליון, גם אם עסקינן באיש תמים וישר דרך, אינו יכול להרשות לעצמו לעסוק בשום עניין הנוגע למי שאמור על-פי חוק להכריע בתלונות משמעתיות נגדו. כל סטודנט למשפטים מבין זאת. כל שופט שלום יודע זאת. איך ייתכן שדווקא נשיא בית המשפט העליון - שעסק באחרונה לא מעט בעתירות הנוגעות לניגודי עניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואחרים - מתעלם מהסוגיה הבסיסית הזו?

אפשר היה לצפות שדווקא הוא - שמדבר חדשים לבקרים על אמון הציבור, על טוהר מידות, על אי-תלות שיפוטית - יהיה הראשון שישמש דוגמה. לא כי הוא אשם - הנציב אשר קולה הוא שיחליט אם ביצע עבירה משמעתית/אתית ואם-לאו - אלא כי כך אמור לנהוג אדם ישר, קל וחומר שופט שהוא נשיא בית המשפט העליון.

ביום 03.07.25 פניתי להנהלת בית המשפט וביקשתי את תגובתו של הנשיא עמית. הרי היא לפניכם:

• 
  
  • ראשית - הגשת תלונה נגד שופט פלוני אינה פוסלת אותו מלשבת בדין, והדבר נאמר בעשרות פסקי דין.
  
  
  • שנית - נגד מרבית שופטי העליון הוגשו תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים. ממילא לא יעלה על הדעת, ששופטים לא מעטים בבית המשפט העליון יהיו מנועים מלדון בעתירה, ולא ברורה ההתייחסות לנשיא עמית באופן ספציפי.
  
  
  • שלישית, וחשוב מכך. כפי שעולה במפורש מהחלטת ההרכב מיום 2.7.2025 – מינויו של נציב תלונות הציבור הנוכחי אינו על הפרק בעתירה. משמעות הדברים היא שהעתירה רלוונטית לבחירת הנציב הבא – בעוד חמש שנים – אז כבר יפרוש הנשיא עמית. מכאן, שמבין שופטי העליון דומה כי זיקתו האישית לעניין היא הפחותה ביותר.

תשובה מיתממת

למרבה הצער, נראה כי טחו עיניו מראות. השופט עמית אולי לא מבין גם עתה - כך עולה אפילו מתגובתו ל-News1 - מה הפסול בישיבתו בעתירות אלה. לדבריו, אין ולא הייתה שום בעיה. גם בעת ישיבתו בעתירות, קל וחומר עתה, לאחר שהוא ועמיתיו המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז קיבלו באותו דיון החלטה שלפיה הם רואים במינויו של אשר קולה לנציב עובדה מוגמרת.

לגישתו של הנשיא עמית, לאחר ההחלטה הנ"ל, הנציב אשר קולה משוחרר יותר והוא יכול לקבל החלטות בנוגע לתלונות בלי שיהיה נתון לסיכון כלשהו. עמית מבין או לא: דווקא החלטה זו עלולה להעלות חשד של "שלח לחמך..."; והיא עלולה לפתוח בעיה חדשה: האם הנציב קולה יכול עתה לדון בעניינו...

הנשיא עמית מתייחס בתגובתו ל-News1 להחלטה שקיבל יחד עם עמיתיו ביום 02.07.25, בבקשת היועצת המשפטית לממשלה לדחות את מועד התגובה מטעמה לעתירות נגד החוק לשינוי שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים. בעקבות הדחייה שניתנה, הדיון שהיה קבוע נדחה למועד בלתי ידוע. אלא שלצד הדחייה, הוסיפו שלושת השופטים הבהרה דרמטית, שלפיה: "הדיון יתמקד בשאלת חוקתיות החוק מבלי להידרש לתוקף המינוי שבוצע מכוחו, שיעמוד על-כנו, ללא קשר לתוצאות הדיון החוקתי העקרוני".

המשמעות: גם אם החוק ייפסל - אשר קולה יוסיף לכהן כנציב עד תום כהונתו.

ובמילים פשוטות: השופט עמית לא רק ישב בהרכב שדן בחוק הנוגע במישרין למי שעתיד להכריע בתלונות נגדו - הוא גם דאג להקדים ולהכשיר את מעמדו של אותו נציב מראש ובאופן סופי, תוך שלילת כל אפשרות לתיקון עתידי, ותוך שלילת זכותם של העותרים לטעון בפני ההרכב קודם שיוכרע סופית כי מינויו של אשר קולה לנציב תלונות על שופטים הינו סופי ומוגמר.

עמית מצפצף ומנסה להטעות

תשובתו של הנשיא עמית, כפי שנמסרה באמצעות דוברת הרשות השופטת, אינה אלא התחמקות מיתממת - שלא לומר הטעיה ביודעין.

אין המשל דומה לנמשל. מדובר במקרה שאינו משתמע לשתי פנים: לא בתלונה שגרתית מצד בעל דין המאוכזב מהחלטה שניתנה בעניינו, אלא במערכת של תלונות אתיות חמורות, חלקן מצד בכירים בשירות המדינה, התלויות בפני הנציב עצמו - אשר מינויו הוא מושא העתירות.

ברי לכל משפטן כי הגשת תלונה בגין טיפול בתיק מסוים - אינה מחייבת פסילה של שופט; איש אינו מצפה ששופטים יפסלו עצמם בשל כל תלונה טקטית. אבל זה אינו המקרה כאן. כאן מדובר בכך שהשופט עמית דן בהרכב שצריך להכריע בסוגיית מינויו של הנציב אשר אמון על בירור התלונות האישיות נגדו - תלונות שעצם קיומן מחייב לכל הפחות גילוי, ולמצער: פסילה עצמית.

אצא מתוך הנחה כי השופט עמית מבין היטב את ההבדל. לא מדובר באי-הבנה משפטית של שופט צעיר - אלא בשופט בכיר, עתיר ניסיון, נשיא בית המשפט העליון, שמינה עצמו לישב בדין ולעמוד בראש ההרכב בעתירות אלה. ולכן, קשה לייחס לו תום לב.

אחריותם של השופטים סולברג ודפנה-ארז

למרבה הצער, הדעת נותנת שהשופט עמית פשוט מבלף בתגובתו ל-News1 - תגובה שנמסרה באמצעות הדוברות של הנהלת בתי המשפט, מה שמחמיר עוד יותר את הבעיה: גם משתין מהמקפצה, וגם טוען שמדובר בסילון מים מהמזרקה.

הנה, גם עתה, וגם לאחר פניית News1 ולאחר שהארנו את הבעיה: במקום לתקן דרכיו - נמנע הנשיא עמית מלפסול עצמו והוא ממשיך להיות חלק מההרכב ואף לעמוד בראשו, לשפוט ולהתכחש למציאות.

בעיה זו מחייבת את עמיתיו השופטים להעיר לו - ולחייב את פסלותו בעתירות אלה.
שאם לא כן - יישאו גם הם באחריות להתנהלותו הקלוקלת של הנשיא עמית.

כפי שקבענו לעיל: טחו עיניו מראות. תרומתו האישית והשלילית תכה בכולנו.