כוח בלי גבולות, זכויות בלי מגן

הנקודה המרכזית בתגובתו של השר לוין לבג"ץ בסוגיית נעילת הלשכה שלו היא ההצבעה על השימוש הפסול שבית המשפט והיועצת המשפטית לממשלה עושים במשאבי הציבור.
הם קיבלו לידיהם כוח אדיר ומשאבים בלתי נגמרים, ופעם אחר פעם הם בוחרים להזניח את העיסוק בזכויות האדם והאזרח, או בביקורת על השלטון כאשר נפגעים האזרח, ומשתמשים בכוח האדיר שלהם לטובת עצמם ומעמדם.

כל הדיבורים על העומס בבית המשפט הם כיסוי לעובדה מאוד פשוטה. הרוב המוחלט של התיקים שבית המשפט בוחר לעסוק בהם הם יציר האקטיביזם השיפוטי שלהם עצמם. החל ברוב המוחלט של תיקי יהודה ושומרון וכלה בעתירות בלתי נגמרות לבג"ץ, כי אין שום סטנדרט של זכות עמידה או כללי הכרעה ברורים שלא תלויים בזהות השופט היושב בדין.
ביום שבית המשפט יחליט שהוא באמת רוצה לדאוג לזכויות אדם, ולא לנהל את המדינה, רוב התיקים עתירי המשאבים, פשוט יתאדו.

דמיינו בית משפט שעומד לרשות האזרח כשזכויותיו נפגעות שלא כדין. שמעניש פושעים ומשחרר חפים מפשע. שמכריע על-פי חוק ולא על-פי תחושות פוליטיות.

זה בדיוק מה שתיקון מערכת המשפט יביא אליו, וזה בדיוק מה שהקבוצה הקטנה שהתרגלה לשלוט פה בלי חוק ובלי דמוקרטיה, לא רוצה שתקבלו.