שימור מחמיר ל"שיכון העיתונאים" ביד אליהו

רקע להקמת "שיכון העיתונאים" ביד אליהו

בעשורים הראשונים להקמת המדינה, בניית שיכונים סקטוריאליים או מקבצי דירות עבור חברי ארגונים ואיגודים מקצועיים שונים, הייתה תופעה שכיחה למדי בארץ. ברחבי המדינה הוקמו שיכונים מיוחדים לחיילים, לקצינים, לשוטרים, לרופאים, לעובדי עיריית תל אביב ועוד כהנה וכהנה. גם העיתונאים ביקשו להקים עבורם שיכונים וריכוזי מגורים משלהם. בתחילת שנות ה-60 התארגנה קבוצת עיתונאים בעלי משפחות בשיתוף אגודת העיתונאים לבנייה משותפת של שני בניינים למגורים. הקבוצה רכשה חלקת שטח גדולה יחסית בשכונת יד אליהו בתל אביב, לא רחוק מהמקום שבו שכנה "הסינרמה", שעוד לא נבנתה באותן שנים.

צידה המזרחי של החלקה שרכשה קבוצת העיתונאים פונה לרחוב יצחק שדה 56 (אז נקרא רחוב הגשר) וצידה הדרומי פונה לרחוב הפלמ"ח 13. על חלקה זו בנתה קבוצת העיתונאים בתחילת שנות ה-60 שני בנייני מגורים. האחד, ברחוב יצחק שדה 56, והשני כ-25 מטרים מאחוריו ברחוב הפלמ"ח 13. בשני הבניינים ישנם 14 יח"ד, שתי דירות בכל קומה. בבניין ברחוב יצחק שדה, שבו ארבע קומות, גרו שמונה משפחות, ובבניין שברחוב הפלמ"ח בעל שלוש קומות גרו שש משפחות.

מבנים ייחודיים

הבניינים תוכננו על-ידי האדריכלים אברהם יסקי, חתן פרס ישראל, ושותפו האדריכל אמנון אלכסנדרוני. הבניינים נבנו בסגנון הברוטלזים - בנייה בבטון חשוף. היו אלה מבנים ייחודיים שנבנו מלבני סיליקט שצבען לבן שאינן מכוסות בטיח ושחוזקו בחגורות בטון בין הקומות, בעוד שכמעט כל המבנים באזור היו מבני מלט. שני הבניינים במתחם שיכון העיתונאים היו למעשה כמעט היחידים ברחוב ובסביבה באותה תקופה שבהם הותקנו מעליות.

בין המתגוררים בבנייני השיכון עיתונאים ידועי שם

בשנת 1963 נכנסו לבניינים הדיירים החדשים, כולם עיתונאים או חברי אגודת העיתונאים, לרוב בעלי משפחות ובהם לא מעט יידועי שם בבניין ברחוב יצחק שדה 56 שהיה בעל ארבע קומות התגוררו שמונה משפחות עיתונאים. הידוע שבהם הוא - עיתונאי מעריב והסופר יוסף (טומי) לפיד, לימים סגן ראש ממשלת ישראל ושר המשפטים, שהתגורר בבניין יצחק שדה 56 דירה 7 עם רעייתו הסופרת והמחזאית שולמית לפיד ועם ילדיהם יאיר לפיד, מיכל ז"ל ומירב.

דיירים נוספים שהתגוררו בבניין יצחק שדה 56 היו: העיתונאי והסופר איש מעריב יגאל לב, ורעייתו זאבה (חסונה), עיתונאי "הצפה" ברוך אדלר ורעייתו רחל אדלר שהייתה מפקחת במשרד החינוך, מאיר פרבר עיתונאי ועורך, נפתלי קראוס, עיתונאי בעיתון שערים ומאוחר יותר במעריב, דוד לאזר - עיתונאי ועורך המוסף הספרותי במעריב. מאוחר יותר הצטרפו לבניין עיתונאי מעריב לוי יצחק הירושלמי, ונתן ברון איש ידיעות אחרונות, שהתגורר בבניין עם רעייתו השופטת ציפורה ברון.

בבניין ברחוב הפלמ"ח 13, התגוררו שש משפחות עיתונאים ובהם: שבתאי דון-יחיא - עורך עיתון "הצופה" ולימים חבר הכנסת מטעם המפד"ל, משה רון ובתו, העיתונאית שולה רון, אשתו לשעבר של שמוליק קראוס, שלמה ניצן - עורך עיתון הילדים "משמר לילדים" וסופר, יצחק בראט - עיתונאי ולימים עורך עיתון האידיש "לעצטע נייעס" ונוספים.

במסגרת פרויקט הנצחה לאומנים ואנשי תרבות שהתגוררו ויצרו בעיר מטעם עיריית תל אביב-יפו הוצבו לפני מספר שנים בכניסה לבנין ברחוב הפלמ"ח 13 לוחיות זיכרון לזכרם של שבתי דון יחיא ושלמה ניצן שהתגוררו בבניין זה.

חצר משותפת וילדי הבניין

בין שני הבניינים בשיכון העיתונאים ביד אליהו הייתה חצר משותפת עם מדשאה ששימשה בין השאר כמגרש משחקים לילדי העיתונאים וחבריהם מהשכונה. אורי אדלר בנו של העיתונאי ברוך אדלר שהתגורר בבניין מספר כי היה זה מגרש בגודל של "רבע מגרש כדורגל". היום לא רואים דבר כזה בבתים משותפים. היום, מן הסתם, היו מנצלים את השטח הגדול להוסיף עוד יחידות דיור, אז הייתה תקופה אחרת, אומר אורי אדלר. האווירה במקום הייתה משפחתית. רבים מהעיתונאים הכירו זה את זה מעבודתם המשותפת ומחברותם באגודת העיתונאים.

אחד מילדי "שיכון העיתונאים" הוא יאיר לפיד, מי שהיה לימים ראש ממשלת ישראל, בנם של יוסף ושולמית לפיד. בראיונות לעיתונות הרבה לספר על ילדותו בשיכון העיתונאים ביד אליהו וניכר מדבריו כי הוא מלא ערגה וזיכרונות יפים מהמקום. ילדים נוספים שגדלו בבניין הם: עמרי ניצן, לימים במאי ומנהל תיאטרון ידוע, בנו של העיתונאי והסופר שלמה ניצן, עו"ד בני דון-יחיא בנו של שבתאי דון-יחיא, דניאל פרבר איש חברת מחשבים, בנו של העורך והעיתונאי מאיר פרבר, אורי אדלר - מוזיקאי יוצר וסופר, בנו של העיתונאי ברוך אדלר, איתי ברון - תת-אלוף מיל', כיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן, בנם של נתן וציפורה ברון.

אחותו של יאיר לפיד מיכל לפיד ז"ל אף היא מילדי "שיכון העיתונאים" בתם של יוסף ושולמית לפיד נהרגה ב-1984 בתאונת דרכים ברחוב המסגר בתל אביב. ילדי שיכון העיתונאים למדו ביסודי ובתיכון בבתי ספר שונים במרכז העיר ואף בצפונה. כמה מהמשפחות היו משפחות דתיות כמו אדלר, קראוס ונוספות, וילדיהם למדו בבתי ספר יסודיים ותיכונים דתיים כמו "עציון" ועוד.

קרבה למערכות העיתונים

מיקום "שיכון העיתונאים" ב"אזור הסינרמה" ביד אליהו, היה אידיאלי עבור העיתונאים שהתגוררו בו, ויתכן שהבחירה במיקום זה לא הייתה מקרית, שכן השיכון היה קרוב גאוגרפית לרוב מערכות העיתונים הראשיות שהתרכזו אז, סביב רחובות יצחק שדה, המסגר, קרליבך ורחוב הרכבת - מרחק הליכה של 15-10 דקות משיכון העיתונאים.

עיתון מעריב שכן ברחוב קרליבך 2 בתל אביב, מערכת "הצפה" ברחוב המסגר 66, מערכת ידיעות אחרונות שכנה אף היא באזור, מערכת "על המשמר" ברחוב בן אביגדור 4. מערכת דבר שכנה בשנקין 45, מערכות העיתונים לעצטע נייעס (באידיש) ואוי קלט (בהונגרית) שכנו רחוב הרכבת ליד התחנה המרכזית הישנה. עיתונאים לא מעטים שהתגוררו בשיכון העיתונאים ביד אליהו, הלכו למקום עבודתם ברגל. כותב שורות אלה ראה במו עיניו מספר פעמים את שבתאי דון יחיא עורך "הצפה" הולך ברגל ברחוב יצחק שדה בדרכו למערכת הצפה ברחוב המסגר 66 ואת נפתלי קראוס עיתונאי מעריב הולך ברגל אף הוא ברחוב יצחק שדה למקום עבודתו במערכת מעריב ברחוב קרליבך 2.

ברבות השנים נפטרו העיתונאים או עברו למקומות אחרים, ובשנת 2021 ככל הידוע לא גר בבנייני השיכון ביצחק שדה וברחוב הפלמ"ח אף דייר מהדיירים המקוריים, אם כי חלק מהדירות עדיין שייך ליורשיהם.

"מעונות העיתונאים" ביד אליהו

כתבה זו מתייחסת לשיכון העיתונאים ברחובות יצחק שדה והפלמ"ח בלבד. ראוי לציין שבשכונה יד אליהו, אולי בשל קרבתה למערכות העיתונים באותה תקופה התגוררו עיתונאים לא מעטים נוספים. חיים נוי בנו של העיתונאי שבתי פורטנוי כתב שלח לי בזמנו, כי שיכון העיתונאים הראשון ביד אליהו היה ברחוב לה גרדיה 34 (מרגולין 21 מצידו השני). השיכון נקרא אז מעונות העיתונאים והוא הוקם על שטח שמסרה עיריית תל אביב. לדבריו בבניין גרו 18 משפחות של עיתונאים (או מנהלים בכירים בעיתונות). בין העיתונאים חביב כנען, צבי אמיתי, שבתי פורטנוי, מרדכי כץ, שלום רוזנפלד, אייזיק רמבה, יצחק אייזנברג, קלאוס, צבי רותם, עימנואל כץ, וכן יחיאל שוסטר, וגם דוד אלמוג, זאב שיף, פפר, ועוד. הבניין הוקם לפני 80 שנים לערך. חלק מבני המייסדים עדיין מחזיקים בדירות. בהמשך למעונות העיתונאים הוקמו מעונות עובדי תעש.