"גמדי המשפט החשוב במדינה"

המאמר הזה נכתב עבור תמי הלב שעדיין מאמינים לחסידי העריצות המשפטית, כאשר אלו מכזבים ואומרים שמה שהכי חשוב להם הוא עצמאות שיפוטית של בתי המשפט. אותם תמימים גם ממשיכים לקחת ברצינות את הזעזוע המזויף שתומכי העריצות המשפטית מפגינים בכל פעם שנמתחת ביקורת על יוריסטוקרטים בכירים כמו יצחק עמית, אסתר חיות ואהרן ברק.

אבל האמת המרה היא שעצמאות שיפוטית וכבודם של השופטים מעניינים את חסידי העריצות המשפטית כקליפת השום. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא שיהיה להם כוח שלטוני עוקף דמוקרטיה, כדי לכפות את הרצונות הפוליטיים והאינטרסים המגזריים של הקבוצה החברתית שלהם על הציבור הרחב - בכל דרך אפשרית.

לכן, כאשר שופט כזה או אחר אינו מתיישר במאה אחוזים עם הרצונות הפוליטיים של חסידי העריצות המשפטית, הם ישתלחו בו בחמת זעם כדי "ליישר" אותו לרצונם. אחרי הכול, הקבוצה החברתית הזו העלתה על נס חונטה צבאית שפגעה באופן מודע ומכוון בכשירות הצבא ובביטחון המדינה, רק כדי לשמר את עליונות היוריסטוקרטיה על הדמוקרטיה - אז השתלחות בשופטים שחורגים מהשורה היא באמת עניין פעוט מבחינתה.

מרצ היא מפלגה שתמיכתה בעריצות המשפטית היא מן המפורסמות. אף על-פי כן, זהבה גלאון, שעמדה בזמנו בראשות מרצ, לא היססה לכנות את שופטי בג"ץ "ערלי לב" במאמר שפורסם בעיתון הארץ, כאשר הללו "העזו" לקבל החלטה שלא עלתה בקנה אחד עם הרצון הפוליטי שלה.

לפני כמה ימים, העיתונאי מרדכי גילת - שידוע כחסיד קנאי של היוריסטוקרטיה - השתלח בגסות בשופטי בית המשפט המחוזי רבקה פרידמן-פלדמן, משה ברעם ועודד שחם, רק משום שהשלושה עדיין לא התיישרו לגמרי עם הרצון שלו להדיח את ראש הממשלה באמצעים משפטיים. גם השתלחות זו פורסמה במאמר בהארץ, העיתון המפלגתי של חסידי העריצות המשפטית, שמתפקד מזה עשורים כבמה מרכזית ל"יישור" משפטנים סוררים:

"הם ייזכרו כשופטים כושלים, אפילו מביישים. אף שופט או עורך דין לא ירצה שישוו אותו עם פרידמן, ברעם או שחם. אפילו אם ירצו בני אותו דור לדלג מעל גמדי המשפט החשוב במדינה, אפילו אם ינסו לפסוח על מי שהפכו את עצמם לבדיחה ואת המשפט לקרקס - החרפה תיזכר. אף היסטוריון רציני, סוציולוגית מנוסה או קרימינולוג מהשורה הראשונה לא יצליח להלבין את חמש השנים הראשונות של המשפט הקורע את המדינה".

הקבוצה החברתית שתומכת בעריצות המשפטית חווה בעשורים האחרונים שחיקה עקבית ביכולתה לשלוט בציבור דרך המוסדות הדמוקרטיים, וזאת עקב שינויים דמוגרפיים, חברתיים ותרבותיים שחלו במדינה. זו הסיבה לכך שחברי הקבוצה הזו תומכים בעריצות המשפטית מלכתחילה, וזו גם הסיבה לכך שהם לא יבחלו בדבר כדי לשמר את שליטתם במוסדות לא-נבחרים - ודרכם את שלטונם על שאר הציבור.

חסידי העריצות המשפטית מאמינים אפוא באמת ובתמים שכאשר מתנגדי היוריסטוקרטיה מותחים ביקורת חריפה על שופטים - זהו פשע נורא, אם לא קץ הדמוקרטיה ממש. אך כאשר הם עצמם עושים זאת, אז זה לא רק לגיטימי אלא גם רצוי.

הגיע הזמן אפוא שהתמימים מקרב מתנגדי העריצות המשפטית, שמאמינים פעם אחר פעם לתעמולת הכזבים של חסידיה, יתבגרו ויראו נכוחה שמדובר באנשים שבזים בוז עמוק לא רק ליריביהם האידיאולוגיים - אלא גם לעקרונות האידיאולוגיים שהם לכאורה נשבעים בשמם, כמו דמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות אדם. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא לכפות את רצונם החברתי והפוליטי על הרוב, הא ותו לא.