קריאה להשתית חברה שאדניה אדני צדק

ההפטרה הצמודה לפרשת השבוע - פרשת "וישב" - היא מספר עמוס פרק ב' פסוק ו' עד פרק ג' פסוק ו'. הנביא עמוס משמיע אזהרה לדור, שחי במציאות של רווחה כלכלית ועוצמה מדינית בימי עוזיהו, מלך יהודה, וירבעם בן יהואש, מלך ישראל. זו למעשה גם אזהרה, המופנית לנו החיים כיום במדינת ישראל, ועלולים לחוות אותה התדרדרות לעבר האופל של כיליון חיינו המדיניים והלאומיים - זו קריאה המופנית כלפינו, אם אדני הקיומיות הלאומית שלנו לא יהיו מושתתים על ערכי צדק, יחרץ גורלו של קיומנו המדיני והלאומי לסוף מר.

לכן חשוב להקשיב לדברי הבוקר, הנוקד ובולס השקמים מכפר קטן בשם תקוע, שעל שלושה פשעים של ישראל ההשגחה האלוקית מוכנה לעבור לסדר היום, אך אין מחילה לחברה, שבה מתבצעות תופעות חמורות וקשות מנשוא כמו אלו - "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם", על תופעה מזוויעה זו של קוטביות מעמדית והתנכלות לחלש בחברה קראנו בספר עמוס פרק ב' פסוק ו', המזהיר חברה מסכנה לקיומה, אם שחיתות ופגיעה בערכי צדק ישתלטו עליה.

השררה וחוגי השלטון ביקשו להשתיק את הביקורת הנוקבת של עמוס, וביקשו ליצור דמוניות מוחלטת לכל מה שמייצג עמוס. השלטון ראה בו גורם עוין, שחובה לגרשו מחיק החברה ולמנוע ממנו להשמיע בקול בפני כל העם גם במקומות קדושים את תוכחתו וביקורתו. אמציה הכהן, נציגה של המונארכיה המסתאבת קורא לעברו: "חוֹזֶה לֵך בְּרַח... וְלֹא תּוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא..." (עמוס, פרק ז', פסוק י"ב)

נכשלת לחלוטין אימת השלטון, שלטון המתנכל לעמוס במאבק, בו הוא מתמיד כדי להציל מעצמה את החברה הישראלית, שמשתלבת במציאות פוגענית בערכי צדק ומוסר. עמוס יתמיד להשמיע את אזהרתו, לפיה כל העוצמה הכלכלית והמדינית של הממלכה עלולה לרדת לטמיון, אם מתחוללות תופעות כמו: "הַשּׁוֹאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים, וְדֶרֶך עֲנָוִים (אנשים צנועים) יַטּו, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". (שם, פרק ב', פסוק ז')

כשאבא ובנו הולכים את הַקְּדֵשָׁה (הזונה) לבצע אקט מיני במסווה של עבודה דתית, זו פרימת כל מערכות החיים הערכיים, העושים אותנו כעם. האב והבן, ההולכים אל הנערה לביצוע אקט מיני, עושים שקר בנפשם שזו עבודה דתית. הם למעשה הורסים את יסודות הקיומיות הלאומית שלנו בארץ ישראל.

ועכשיו נתפנה לקשר שבין ההפטרה לפרשה. הפטרת השבוע ממש משתלבת בפרשת השבוע . בהפטרה הנביא מוכיח את עמו על עושק דלים - "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק". אך בדבריו מהדהד החטא הקדמון של אחי יוסף, שמכרו אותו - הצדיק - לעבד תמורת עשרים כסף - "וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמָעָאלִים בְּעֶשְׁרִים כֶּסֶף" (בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ח). יוסף, שעמד מול פיתוייה של אשת פוטיפר, הוא צדיק. יוסף, שביצע את הרפורמה הכלכלית במצרים, מתגלה כאדם שנושם ערכי צדק עדויים בחכמה. אותה תופעה חוזרת ונשנית, כשהוא יוזם את הפיוס עם אחיו שהתאכזרו אליו.

מצערת התופעה של מכירת יוסף לעבד, מצערת התופעה החוזרת ונשנית בימי עמוס "על מכרם בכסף צדיק. עמוס מתוך אהבה לישראל ביקר כל נגע וכל פגע, והשלטון ראה בו אויב העם, שלעברו הטיחו - "חוֹזֶה לֵך בְּרַח". כיום מתוך אהבה לישראל חוגים רבים מפגינים נגד הפיכה בדפוסי המשטר, או נגד כיצד נוהלה המלחמה. ביקורתם, מתוך אהבה למדינת ישראל, זכתה למרבה הצער, באותה הקריאה "חוזים לכו תברחו" בתוספת מילות גנאי - בוגדים ואויבי העם. הבה נקשיב לפרשת השבוע ולהפטרת השבוע.