מרד החשמונאים פרץ אחרי שחיללו כבודן של בנות ישראל

המדרש מספר שמרד החשמונאים פרץ אחרי שהיוונים התעללו בבנותיהם ובנשותיהם. חוק חקקו היוונים; כל בת ישראל שהתארסה תיבעל לטפסר תחילה. והמעשה שהיה כך היה (אוצר המדרשים חנוכה עמ' 190); חנה בת מתתיהו החשמונאי הכהן הגדול, התארסה לבן משפחתה ושמו אלעזר. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון. התקבצו ובאו כל גדולי ישראל לשמוח עם מתתיהו ובן חשמונאי. באותו הדור לא היו גדולים מהם. בשעת הסעודה ניצבה חנה בת מתתיהו מעל האפיריון, ספקה כפיה זו בזו, קרעה פורפירון שלה, והפגינה לפני כל ישראל כשהיא מגולה. כעסו עליה אחיה וביקשו להרגה.

אמרה להם: אחיי ודודי! ומה אם בשביל שעמדתי לפני הצדיקים עירומה בלי שום עבירה, הרי אתם כובשים פניכם בקרקע מפני המעשה המביש שעשיתי אבל מילאתם פיכם מים בתתכם אותי ביד הערל להתעולל בי. הלא אתם יודעים מה אחי דינה עשו; כשנודע להם שנאנסה בידי חמור בן שכם. הלכו בערמה אל העיר שכם ושכנעום למול כל זכר עם הבטחה שאחרי הגיור אנשא לחמור בן שכם. ביום השלישי בהיותם כואבים נטלו שמעון ולוי איש חרבו והרגו כל זכר בעיר שכם. נכון, יעקוב בא אל בניו שמעון ולוי בטענות קשות; זו איננה דרכה של תורה. באו שמעון ולוי והתריסו בפני אביהם יעקוב "וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת-אֲחוֹתֵֽנוּ?! (בראשית ל"ד ל"א). שמעון ולוי קינאו לאחותם ומסרו נפשם על ייחוד שמו יתברך. הנקמה הצליחה ובעזרת ה' הצילו את אחותם דינה מיד חמור בן שכם. כן יאבדו כל אויבך ישראל.

יתרה מכך, יעקוב חשש כמסופר "וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל-שִׁמְע֣וֹן וְאֶל-לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי (בראשית ל"ד ל'). ה' עזר לשמעון ולוי "וַיְהִ֣י חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל-הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב" (שם ל"ה ה'). המשיכה חנה ואמרה: ואתם חמישה אחים; יהודה ויוחנן ויונתן ושמעון ואלעזר ופרחי כהונה יותר ממאתיים בחור. ביטחו בה' וצאו למלחמה על היוונים כי אין מעצור לה' להושיע. ופתחה פיה בבכיה והתפללה לה' יתברך: אם אינך חס עלינו, חוס על שמך הגדול, שנקרא עלינו ונקום היום את נקמתינו.

הלכו החשמונאים אל המלך ואמרו לו: אחותנו, בת הכהן הגדול, ואי אפשר לה להימסר ללון אצל ההגמון אלא למלך לבדו. הכינה לו משתה גבינות ויין (לכן נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי גבינה) עד שנרדם. ונכנסו אחיה והרגו את ניקנור משנה לאנטיוכוס והשמידו את כל חיל המצב. הנה למדים אנו גם מאירועי חג החנוכה, שאי אפשר להשלים עם התעללות כלשהי בבת ישראל. החברה הישראלית חייבת לצאת למלחמת חרמה במתירנות המאפשרת פגיעה בכבודן של בנות ישראל ובקדושתן.