מגדלור של תקווה

לאחרונה ביקרתי בהזמנתה של חברה לספסל הלימודים, בבית הספר התיכון בו למדה לצידי לפני שנים רבות מאוד, בתערוכה ייחודית ב"גלריה על הצוק" בנתניה לזכרם ולכבודם של ששה חללי צה"ל. תערוכה שנולדה כתוצאה ממיזם מיוחד של משרד הביטחון - מיזם "מגדלור".

תערוכת "מגדלור" מתמקדת בסיפוריהם של חמישה לוחמים ולוחמת שנפלו במהלך השנתיים האחרונות. סרן לידר פרץ, רס"ל אמיר פישר, סמ"ר רועי ברקת, סמל עידו עובדיה, סמל גיא בזק וסמל תומר לייבוביץ. בשנתיים שחלפו מאז פקד האסון הנורא משפחות אלו ורבות אחרות נפגשות שש המשפחות מדי יום שלישי לקבוצת תמיכה. ביוזמתו של הפסל-אמן איתמר שמשוני, שפנה לאחת המשפחות וכך נולד הרעיון של תערוכה שתחבר בין המשפחות לבין תשעה אומנים ויוצרים שיכירו וינציחו את החללים באמצעות אומנותם.

לא במקרה נבחר השם "מגדלור". הוא נוצר מהרצון להאיר ולספר את סיפור חייהם של ששת הנופלים כמו מגדלור המפיץ אור בחשיכה וזאת כדי שחייהם של הנופלים ישמשו כמגדלור שיפיץ את ערכי האומץ, הגבורה, אהבת הארץ והרעות בשדה הקרב. לדברי המארגנים אין מדובר בפעולת הנצחה שגרתית אלא כקריאה לחיים ולבניית עתיד של תקווה.

כלוחם שריון במלחמת יום הכיפורים שאיבד את רוב חבריו באותה מלחמה ארורה אני מצדיע בהתרגשות ליוזמת "מגדלור" שנגעה לליבי ביכולתה להעניק חיים למורשת הנופלים ולתת תקווה לאורחים הרבים שפוקדים אותה. "מגדלור" אינו אנדרטה גרידא, אלא קרן אור המאירה את אפלת ימינו ונותנת תקווה לארצנו ולעמנו.

איתמר שמשוני הוגה הרעיון, הכין סרט וידאו שהזיל דמעות מעיני על רועי ברקת (הנכד של חבריי צביקה ורונית קליין), סרט שהוא לדבריו "עבודת וידאו המתארת את הששי שבת של רועי ברקת ז"ל. בווידאו משולבים סרטונים מהטלפונים הניידים של חבריו לצד השירים האהובים עליו וקטע על אהדתו למכבי תל אביב בכדורגל כאשר ברקע נשמעים קולות החברים. הרעיון בווידאו הוא לא להראות את פניו או דמותו של רועי.

נקודת המבט של הווידאו היא נקודת המבט של רועי ודרכה אנו מגלים את העולם העוטף את רועי", כך איתמר היוצר. משצפיתי בסרטון חשתי שרועי - נכדה של אותה בת כיתתי מהתיכון - חי בקרבנו והרגשתי כאילו אני אחד מחבריו. המיצג על רועי גרם לי לגשת שוב לסבתא רונית ולסבא צביקה, המוכרים לי ולתת עוד חיבוק אחד ולהפגין עוד רגש של השתתפות בכאב הנורא על האובדן.

ואלו האמנים והנופלים ויצירותיהם: ירוק טלנס - קרן שפילשר לזכר לידר כץ, נקודת ציון - רונן שהרבני לזכר גיא בזק, רוקמת זכרונות - נטע וייס לזכר תומר לייבוביץ, עידו והים - שי אזולאי לזכר עידו עובדיה, בין הקווים - יולי אילדיס לזכר אמיר פישר, ושלושה מיצגים לזכר כל ששת הנופלים: עץ השדה - אריק וייס, היכן שהבגד זוכר - נעמי מערבי רפופורט ודיוקנאות - אורי אינקס. כאמור מיזם שנתן חיים לנופלים, האיר באור עצום את דרכי הביתה ונתן לי תקווה.