השוטרים נגד החולצות

המשטרה אסרה את הכניסה לאצטדיון בלומפילד על עשרות מאוהדי הפועל תל אביב, שלבשו חולצות עליהן נכתב "Ultras Hapoel Against The Scum" לצד סמלי המשטרה, מכבי תל אביב ותנועת "כך" שסומנו בקו מחוק, והוציאה ממנו את מי שכבר ישבו ביציע. בג"ץ ידון היום (18.12.25) בשתי עתירות נגד צעד זה.

השאלה מה מותר להגיד על המשטרה אינה תרגיל אקדמי ולא חלה אך לגבי אוהדי הפועל ת"א. היא רלוונטית לגבי כל קהל מגובש. היא בעיקר שאלה על איך הדמוקרטיה נראית בשערי האצטדיון, מול שוטר שצריך לקבל החלטה תוך זמן קצר. משום כך, לשיטתי יש לאמץ את "המבחן התלת-ממדי": מסגרת שמגינה על הביקורת המוסדית, מבלי לשבור את שיקול הדעת של השוטר בשטח.

ביקורת מוסדית היא חלק מליבת חופש הביטוי. היא יכולה להיות חריפה, מעצבנת, אפילו מעליבה - ועדיין להיות מוגנת. הבעיה מתחילה כאשר המוסד המבוקר הופך לגורם שמחליט אם הביקורת מסוכנת. כאן נוצר ניגוד עניינים מובנה. ההחלטה אינה רק על סדר ציבורי, אלא גם על כבוד וסמכות. קשה לצפות מהמשטרה להעריך באובייקטיביות את רמת הסיכון של חולצה שמגדירה אותה "חלאות". זו בדיוק הסיבה שצריך מסגרת ברורה לניתוח הבעיה ולפתרונה.

המשטרה נימקה את צעדיה ב"הפרת הסדר הציבורי". בניתוח ענייני של המקרה, הרף של הפרת הסדר לא נחצה. על-פי הדין, הגבלת חופש הביטוי מותרת רק כשקיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון השוטרים או בשלום הציבור. מבחן זה נועד להבטיח שסתימת פיות תיעשה רק במקרים קיצוניים, בהם הסיכון הנובע מהדברים הוא ודאי וכבד משקל, ולא די בחשש רחוק או תיאורטי. ברור שהחולצה לא עומדת ברף זה.

דווקא מפני שההכרעה מתבצעת בשטח, וכדי שלא נהפוך כל שוטר לשופט חוקתי, אני מציע למשטרה לא להצהיר מראש שתמנע את כניסתו של מי שלובש חולצה כזאת. הצהרה גורפת מראש מעידה שההחלטה לא התקבלה על בסיס הערכת סיכון קונקרטית בשטח, אלא כמדיניות קטגורית, וזו בדיוק הבעיה. מבחן הוודאות הקרובה דורש בחינה פרטנית של הנסיבות.

את מציע מבחן קצר שאפשר לכנותו "מבחן המהות-מבנה-מידתיות": האם יש סיכון אמיתי? מי מחליט? האם יש דרך פחות פוגענית? הוא יוכל לעמוד במבחן בג"ץ בדיעבד, ובלבד שהתקיימו שלושה תנאים מצטברים:

1. רף נורמטיבי גבוה. הגבלת הביטוי תותר רק אם קיימת אינדיקציה ממשית וספציפית לסיכון קרוב ומזוהה לאלימות פיזית, ולא רק עלבון או הסתה.

2. איזון מבני. ההחלטה אינה חד-צדדית של מושא הביקורת. יש אישור נוסף ותיעוד מינימלי של גורם מבצעי-פיקודי בדרגה בכירה שאינו נמצא בשטח.

3 חלופה פחות פוגענית. נשקלו ונפסלו אמצעים מתונים יותר.

לצורך אבטחתו של כל אירוע ספורטיבי גדול מתקיימת הערכת מצב. ככל שהמידע הזמין לא מקים תשתית מודיעינית ספציפית להתפרעות ופגיעה בשוטרים או בשלום הציבור, ובשטח לא נבחנו חלופות אחרות פחות דרמטיות מהוצאת אוהדים או מניעת כניסתם, ההחלטה לא תעמוד במבחן הנדרש.

בנוסף, אסור שהמשטרה תכריע מה מותר לומר עליה. מוסד שאינו מסוגל להכיל ביקורת, עלול להשתמש בסדר הציבורי ככיסוי להשתקה. לפיכך, משטרת ישראל ומנהלת הליגות צריכות לגבש נוהל ברור למחאה לא אלימה באצטדיונים: מדרג תגובות, חובת הנמקה קצרה ואישור נוסף במקרים שבהם הביקורת מופנית נגד המשטרה עצמה. הנוהל יוכל לעמוד לביקורת מראש ולא רק בדיעבד, אחרי החלטה לא חוקית בשטח. אחרת, כשהמשטרה מחליטה מה מותר לומר עליה, היא כבר לא שומרת על הסדר; היא שומרת על עצמה.