מטווח אפס

ניתן לסכם זאת - בתמצית - כך: במקום לעצום במטווח עין בלתי מכוונת, עצמתי עין מכוונת. כל מה שיסופר, ייאמן או לא, מכאן ואילך - אמת גמורה. אמת שנגזרת מעצימת העין הלא נכונה.

לא יודע מה גרם לי לעשות ההפך מהפקודה. לא שהפרתי אותה, חלילה, אבל מילאתי אותה באופן שגוי. למזלי, זה היה "רק" מטווח. למזלי, זה היה ירי רטוב אבל גם יבש, כי המטרות היו מטרות דמות מקרטון ולא, חלילה, אויבים שיש להורגם. המטרות ניצבו בשורה חזיתית, שבע או שמונה, לא זוכר את המספר המדויק. כל אחד מהטירונים תפס עמדת ירי מול המטרה המיועדת לכדוריו.

היות שעצמתי את העין הלא נכונה, הסיכוי לפגוע ולו רק כדור אחד, היה זעום, קלוש ואם לצמצם ולדייק עוד יותר - אפסי. בתום הירי, שניקב לא רק את המטרות (להוציא אותי, כאמור) בלמו מרגלות ההר את קול הרובים. אחרי הצרורות, ניצתה דממה. הצטווינו לרוץ אל המטרות ולבדוק כמה מהכדורים ננעצו בהן.

לא היו לי אשליות, בתוך תוכי ידעתי, המטרה שלי לא מחוררת כלל. לא יידרש להחליפה באחרת, כשהיא תיירה במטווח הבא. וכך היה. ניגשתי, די רועד, לבדוק. כצפוי, אף לא אחד מהכדורים פגע. לא ידעתי היכן להיחבא מחמת הבושה ולא לאן להוליך את החרפה. המפקד בדק את תוצאות הירי. כשהגיע לבדוק את המטרה שלי חשכו ארבע עיניים בו זמנית.

דבר כזה הוא לא ראה מימיו כמפקד; מטווח כה מושלם, אומנם אפסי, טרם נראה וטרם נורה כמוהו. מן הסתם הוא סבר שנדרש כישרון מיוחד או חוש דיוק שניחנים בו טובי הצלפים, רק אחד מן השניים או שניהם גם יחד היו יכולים לגרום לתוצאה כה מושלמת. הוא לא נזף בי, הוא אפילו לא כעס. הוא עמד משתאה נוכח הדמות שלא נפגעה.

היו מקבצים טובים, טובים מאוד, אחד אפילו מעולה, היו בינוניים והיו חלשים. אבל רק המקבץ שלי, אפסי ככל שהיא, היה המטווח המושלם. האולטימטיבי. לימדו אותי להפסיד בכבוד אבל לא לימדו אותי שאפשר לנצח גם על דרך ההיפוך. להשיג תוצאה שלא תיאמן כי תיתכן.