אין היתכנות כלכלית לסוציאליזם אנושי

הקפיטליזם עלוב. הוא נבוב. לבד מכסף אין בו דבר. הוא לא מציע תשובה למצוקות. הוא לא נותן תקווה, ודאי לא מענה לחלק הארי של תושבי כדור-הארץ. הוא שטוח, חד ממדי. הוא לא נושא שום בשורה, לבד מעוד ועוד עושר מופלג, סר טעם, חסר תועלת, לעשירים, אשר לא זקוקים לעוד כסף. הקפיטליזם דורסני. הוא הרסני. הכח שלו משחית. כשהסוציאליזם קשוב, הקפיטליזם אפילו לא שומע.

הסוציאליזם מכמיר לב, כמעט מעורר רחמים, ודאי כשהוא נשפט בעולם קפיטליסטי. הוא מתאים למשקים קטנים, אוטרקיים, שמספקים לעצמם את צרכיהם. בורות המתמלאים מחוליותיהם.

ניסיונות לערב בין השניים כמתכונת לחיים אפשריים נידונה לכישלון. יצור הכלאיים לא מחזיק מים. רעשי הרקע שלו - חריקות וצרימות - לא מאפשרים לנצל את היתרונות הגלומים בכל אחת מהשיטות כי החסרונות רבים יותר ומונעים זאת.

נולדתי וגדלתי בתוך ליבת הסוציאליזם - בקיבוץ. הועלו בו על נס ערכים אנושיים בסיסיים: צדק, שוויון, עזרה לזולת, התחשבות בו, ערבות הדדית, הסתפקות במועט. כל מה שלא בנמצא בקפיטליזם.

זכורה לי נסיעה אחת לתערוכה של האמן פול קליי במוזאון חיפה. היינו ילדים וזה היה מזמן, כשהשקל עוד היה לירה. הוסבר לנו שכל אחד רשאי להביא לכיוף (ל"בזבוזים") עשר לירות. כולם, מלבדי, חרגו מהסכום שהוקצב. רק אני, שומר חומות שמרן ואדוק, עמדתי בתוך המכסה ומילאתי אותה בדיוק הנדרש.

באותה נסיעה התוודעתי בראשונה למשמעות האמיתית של כסף, ליכולת הקנייה שלו. בעוד הכסף הספיק לי בדיוק לחצי מנה ולכוס גזוז, מי שהביאו יותר כסף (כאמור, כולם מלבדי) נהנו גם מגלידה. בעוד הילדים והילדות מהקבוצה מלקקים גביע גלידה ונוגסים בתאווה את הגביע העשוי ואפל, אני - צדיק ורע לו - לא ידעתי את נפשי מחמת עלבון ובושה. הם ליקקו בהנאה, אני אכלתי אותה במרוריהם.

בקיבוצים שהופרטו - כיום, רובם ככולם - נערכו, בראשית תהליך ההפרטה, כנסים עם מנהלי סניפים של בנקים שונים, אשר התחרו זה בזה על לקוחות חדשים, קיבוצניקים.
בכינוס שנערך בקיבוצי התפלאתי, ואם לדייק נדהמתי, כאשר בהסבר שניתן על-ידי נציג אחד הבנקים הוא הסביר לחברים מבוגרים מאוד מה זה כרטיס אשראי, מה זה כספומט, מה הוא חשבון עובר ושב. לא האמנתי למשמע אוזניי כאשר היו מי שעבורם ההסבר הזה נשמע כמו שפה זרה. המושגים הבסיסיים כל כך, לא היו ידועים להם. שלום כיתה א'. ברוכים הבאים לבית הספר של החיים.

אפשר לומר כי תהליך ההפרטה של הקיבוצים החל כאשר הצעירים שהתוודעו אל הכסף רצו יותר כסף לעצמם. לכאורה, מה טבעי, סביר ולגיטימי מזה? הכסף קרץ. הכסף נצץ. הכסף פיתה. הגולם לא קם על יוצרו, הוא הפך לפרפר, גילה את החופש הגדול של החיים - את חופש העיסוק, את הרצון לממש פוטנציאל אישי, וודאי - לעשות כסף.

המאבק בין סוציאליזם לבין קפיטליזם הוא מאבק אבוד מראש: הכסף מנצח. תמיד. כמעט הכל. המשך אימוץ השקפת עולם סוציאליסטית במהותה בתוך עולם קפיטליסטי היוא אתגר קשה, תובעני. עם תחילת העשור השלישי להפרטת הקיבוץ שאני נמנה עם חבריו מתחדדת בי ההכרה כי לסוציאליזם אין היתכנות כלכלית; לקפיטליזם אין היתכנות אנושית. חבל לי, אבל זה המצב. כזה העולם. אלה החיים.