דני קרוון - אומנות סביבתית בשילוב הטבע

ה"כיכר הלבנה", השוכנת על גבי גבעה בסוף רחוב לה גרדיה, נבנתה כמחווה לתל אביב, ה"עיר הלבנה". נצפים בה מבנים בעלי צורות סטארומטריות יסודיות: גלילים, מנסרות, כיפות ועוד, שחלקם בולטים וחלקם שקועים. הם כוללים מדרגות, כיפות, פירמידה, מגדל מלבני ועוד. התייחסות לנושא מדידת הזמן נראית בשעון שמש המורכב מחצי עיגול שקוע ומוט המראה את הזמן על הקרקע, בהתאם למקום השמש.

הפירמידה הנמצאת בצד הצפון מערבי של הפרויקט, משלבת התייחסות להיטוריה קרובה - מחווה לבוני העיר תל אביב. צורתה מהדהדת את צורת האוהלים בהם גרו על שפת הים. וגם לצורת הפירמידה המוכרת, בין היתר, ממצרים הקדומה. הוא מפנה תשומת לב לא רק לחוש הראייה אלא גם לחוש השמיעה, המישוש וחושים נוספים. במהלך שיטוט בין המבנים השונים ניתן להאזין לצלילי הרוח הנושבת בחרירים שבקירות המגדל האנכי, ובתוך הפירמידה, להתבונן בשרטוטי האור הנכנס מבעד לפתחים הקטנים שבקירותיה.

בתערוכה "מקום", שהוצגה במוזאון תל אביב בשנת 1982, הפעיל חושים ומיקד תשומת לב בתחושות שונות. כמו ההבדלים בתחושות שמעוררת שהייה במקום צפוף לעומת שהייה במקום מרווח. ברחבת הכניסה למוזאון נבנה שביל מקרשים, שהשמיע קול עמום כשהלכו עליו. השביל המשיך דרך דלת הכניסה לאולם הכניסה של המוזאון ואף "טיפס" על הקיר הנגדי. כשנכנסו פנימה קול הצעדים היה שונה והורגש ריח העץ.

המעבר בין המדרגות לאולם שלמעלה הוצר במכוון והנכנסים הרגישו הרגשה של לחץ ודוחק. לעומת זאת הכניסה לאולם רחב הידיים הייתה מלווה בהרגשה של רווחה. חוש השמע הופעל גם בהכנסת משאבת מים לארגז חול גדול שהיה בתוך אולם זה, שהזכיר את קולות טפטוף המים וקולות משאבת הבארות בפרדסי תל אביב יפו. כמו-כן נשמעו קולות של שריקת הרוח שנשבה דרך צינורות שהוכנסו לחלונות.

החול עצמו התייחס לחולות של תל אביב הקטנה. אלמנט שבלט בחול הייתה טביעת כף רגל בחול שמתייחסת לזכרונות ילדותו של האמן. אלמנט החול מופיע גם ביצירות אחרות. כמו לדוגמה ביצירה שהוקמה לזכרו באולם הכניסה לגמנסיה הרצליה בתל אביב, במסגרת הביאנלה השנייה לאומנות אוטנומית, שהתקיימה בפסח 2025. היצירה הייתה מורכבת ממשפך גדול ממדים ממנו נשפך חול באופן קצוב על הרצפה.

אחת האנדרטאות האייקונית שלו היא האנדרטה בנגב מול הכניסה לבאר שבע. היא הוקמה כדי להנציח את לוחמי חטיבת הנגב של הפלמ"ח שהגנו על העיר באר שבע ועל מקורות המים לעיר. תכנונה החל בשנת 1963 והיא נחנכה רשמית ב 1968. האנדטה בנגב קשורה למורשת קרב ומנציחה את הקרב ואת הלוחמים. רעיון האנדרטה בנגב בצורתה הנוכחית, צמח כתוצאה מההיכרות בין דני קרוון וחנה מירון, שהציגה אותו בפני בעלה יעקב רכטר, שתכנן את הבנייה שם.

לבקשתו תכנן דני בתחילה חצר פנימית עם פסלי בטון ומשם זה התפתח למונומנט המרשים הנוכחי. בציר האנכי מצפון לדרום נבנה צינור מים מאבן, המסמל את השמירה על מקורות המים לעיר. הכיפה מהווה חדר זכרון לנופלים כשקרני האור החודרות מאירות נחש מבותר, המתייחס לתבוסת האויב. במרכז הוצב שולחן מבצעים עם מפות קרב המתייחס לשולחן חול. הרוח הנושבת דרך נקבים הנמצאים במגדל השמירה, משמיעה קינה על הנופלים. תעלות בטון מדמות תעלות קשר צבאיות. כמו-כן יש גם חריתות ושלטים עם שירים, שמות נופלים ומכתבים.

לסיכום, יצירתו של דני קרוון היא מינימליסטית, תלוית מקום, בנויה מצורות סטארומטריות יסודיות. היא פונה לכל החושים, מתייחסת לזמן ומחברת מורשת והווה, זיכרון והמשכיות