הקשר בין תעריפי הדואר, להקמת מועצת השלום של טראמפ

מועצת השלום לשיקום עזה, שהקים לאחרונה הנשיא דונלד טראמפ, הולכת ומתבררת כהרבה יותר ממיזם נקודתי לניהול משבר אזורי. יותר ויותר נדמה כי מדובר בניסיון להקים גוף חלופי לאו"ם - כזה שבו לארה"ב מעמד עליון וללא הדינמיקה הפוליטית המכבידה שמאפיינות את מוסדות האו"ם.

רבים מנסים לפרש את פעולותיו של הנשיא דונלד טראמפ, לרבות ברעיון הנוכחי לעקוף את האו"ם. אנסה גם אני לעשות זאת, ובמאמר אבקש לטעון, כי הזרעים לרעיון הנ"ל נטמנו במקום מפתיע והרחק מהמזרח התיכון - דווקא בזירה טכנית לכאורה: איגוד הדואר העולמי. איגוד הדואר העולמי הוא סוכנות מקצועית של האו"ם, המאחדת 192 מדינות חברות, ואחראית להסדרת השירות והתעריפים בענף הדואר הבינלאומי.

בעת שכיהנתי כסמנכ"ל בכיר דואר במשרד התקשורת, עמדתי בראש משלחת ישראל לכנסי הדואר הבינלאומיים. מפתיע היה להיווכח בקושי של ארה"ב להוביל מהלכים בארגון בינלאומי. זאת, על-אף מעמדה המרכזי בענף הדואר, וחרף העובדה שהיא נושאת בעיקר המימון של פעילות האיגוד, כמו גם של מוסדות או"ם אחרים.

כך למשל, כאשר ארה"ב התמודדה על תפקיד סגן מנכ"ל האיגוד, נאלץ הנציג מטעמה "לחזר" אחר כל מדינה ומדינה. אותו נציג אף פנה לבקש מהח"מ תמיכה, עד שהשבתי לו בנימוס ובמבוכה, שברור שישראל תתמוך בו. אגב, באותן בחירות הפסיד נציג ארה"ב, לנציג שווייץ.

אך המקרה המשמעותי יותר לענייננו - זה שנראה, שימש "הקש ששבר את גב הגמל" - התרחש שנים לאחר מכן ונגע לשיטת תעריפי הדואר הבינלאומיים, המכונה "דמי קצה". שיטת "דמי הקצה" שהייתה נהוגה בזמנו, העניקה עדיפות למדינות "מתפתחות", באופן שפגע בשירותי הדואר של ארה"ב, אשר ניסתה לשנות זאת - אך נכשלה, כאשר "ים של ידיים" ממדינות "מתפתחות" הכריע נגדה שוב ושוב.

ואז, יום אחד, הופיע לדיונים נציג מיוחד של ממשל טראמפ ומסר הודעה קצרה: ארה"ב מודיעה על עזיבת איגוד הדואר העולמי. ההודעה נפלה כ"פצצה". מייד זומנו דיונים דחופים ושיטת תעריפי הדואר שונתה בדומה לדרישות האמריקניות המקוריות. האיום של טראמפ עבד ולא היה צורך לעזוב את האיגוד.

במבט לאחור, קשה להשתחרר מהתחושה שהמאבק של טראמפ באיגוד הדואר העולמי סביב סוגיית תעריפי הדואר כאמור, לא היה ויכוח טכני גרידא, אלא רגע תודעתי מכונן. כאשר מצרפים לכך חוויה מצטברת של זלזול ואף השפלה - וכולנו זוכרים את התקלה "הטכנית" במדרגות הנעות ובטלפרומפטר, בביקור טראמפ באו"ם - הכיוון ברור.

נראה, כי שם הבין טראמפ עד כמה המערכת מסוגלת לשתק גם את המעצמה החזקה בעולם - כל עוד היא כבולה לכללים, להצבעות ולדינמיקה שבה העוצמה האמריקנית אינם מתורגמת להשפעה. האיום בפרישה חשף בפניו אמת פשוטה: שינוי אמיתי לא יושג מבפנים, או לחלופין יידרש מאבק ביורוקרטי מפרך - ואם השיטה עבדה לגבי תעריפי הדואר, למה שהיא לא תעבוד בנושאים נוספים?

מכאן קצרה הדרך לתובנה הרחבה יותר - האו"ם ומוסדותיו אינם משרתים את יעדיו כפי שהנשיא טראמפ מבין אותם, ולכן יש לייצר מסלול עוקף: גוף חדש, רזה וממוקד, שבו ארה"ב עומדת בראש ומכתיבה את הכללים. והרי לכם כיצד ויכוח "טכני" בעבר על תעריפי הדואר, הוביל כעבור שנים בול לתוצאה: הקמת מועצת השלום של הנשיא טראמפ - מחוץ לאו"ם.