הביטחון האישי בשפל

תיעוד הרצח של ימנו בנימין זלקה בערב יום העצמאות קשה ומטריד מאוד, אבל חשוב לזכור שזה אף פעם לא מתחיל ברצח. זו רק נקודת הקיצון. זה מתחיל ב"סתם" בריונות של נערים בשכונה, בהצקות, באלימות. וזה בדיוק השלב שבו המשטרה צריכה לפעול.

בתוך שבעה ימים נרצחו בישראל 11 בני אדם, וזה עוד לפני הטרגדיה באביאל. שמעתי את השר לביטחון לאומי אומר שאי אפשר לשים שוטר בכל פיצרייה, וזה נכון, אבל המשטרה לחלוטין לא חסרת אונים מול שפיכות הדמים הזאת.

כדי להתמודד באמת עם פשיעה פלילית ומקרי רצח, כמו גם עם הפרוטקשן בצפון והפשיעה בחברה הערבית, צריך להתחיל מהבסיס: למנות אנשים ראויים, לעשות עבודת מטה רצינית ולגבש מדיניות. אבל כשסדר העדיפות נמצא במקומות אחרים, לא מאוד מפתיע שהפשיעה בעלייה, תחושת הביטחון האישי בשפל ואמון הציבור במשטרה נמוך מאוד.

מתברר שטיפול בפשיעה לא יכול להסתכם בהעלאת סרטונים לטיקטוק. זה דורש תוכנית סדורה, הקצאת משאבים ובעיקר עבודה אמיתית של ממשל שבא לעבוד עבור הציבור.