גיבורינו עולי הגרדום כסמל נצחי במאבק הלאומי לחירות ישראל

במוסף הארץ (15.5.2026) מפרסם ההיסטוריון פרופ' אמיר גולדשטיין את מאמרו-מחקרו על עולי הגרדום בימי היישוב, במאבק נגד שלטון המנדט. "קיצונים בתנועה הרוויזיוניסטית - נאמר בכותרת המשנה למאמרו - קיוו שהבריטים יגזרו עונשי מוות על אנשיהם. מה עמד מאחורי הכמיהה לגרדום?"

אינני בטוח אם הכותב עצמו מסכים עם תימצות זה של מאמרו המלומד. לא קיוו ולא כמהו! אבל גם גולדשטיין משתמש במושג "פולחן הגרדום", ומצטט את אבי: "הנוער הולך למקום שדורשים ממנו קורבנות - הליכה לבית הסוהר ועלייה לגרדום".

בשלושים שנות שלטונו בארץ-ישראל, אכן הירבה השלטון הבריטי בגרדומים, בעיקר של פושעים ערביים פליליים. הגרדום היה אמצעי שכיח - כמעט אפשר לומר - בניסיון המנדטורי להשליט ביד קשה מאוד חוק וסדר בארצנו, ולדכא כל ניסיון לאומי-יהודי להרמת ראש.

המאבק בשלטון המנדט ומחיר החירות

הגרדום לא היה משאת נפש של לוחמי האצ"ל ולח"י ב"כובש הזר" הבריטי. שיחרור לאומי - זו הייתה משאת נפשם. היה ברור, כי לוחמים שייתפסו בעת פעולה באובייקט צבאי בריטי, צפויים לעונש הסופני הזה, שהיה לא בלתי-שכיח אצל הבריטים ה"נאורים". ולכן, היה על בחורינו להביא בחשבון כי בית סוהר, או חבל התלייה אלה העונשים שעלולים ליפול בחלקם, והיה כי יילכדו. רק מי שנכון מראש לקחת סיכון זה, מי שהינו בעל אמונה לאומית בצדקת עמו, יגשים את חלום החירות של העם היהודי.

אציין שתי נקודות נוספות בעקבות המאמר:

פרופ' גולדשטיין כותב, כי הייתה "תמיכה מופלגת של שלטונות המנדט במפעל הציוני". האמנם? ומה עם דיכוי היישוב, התעלמות מהמחויבות להצהרת בלפור ולהחלטת חבר הלאומיים, שעל פיהם ניתן להם המנדט על ארץ-ישראל? הרי רק בשל בוגדנות זו היה הכרח למרוד בהם, ולעורר לשם כך את הנוער היהודי לפעולה, בלי להסתיר את המחיר שישלמו, באובדן החירות האישית או החיים.

הנצחת הלוחמים וההבדל בין גבורה לטרור

12 עולי הגרדום שלנו הונצחו עוד לפני מהפך 1977, כלומר שנה קודם לכן, בקריאת שמותיהם על 12 רחובות ברמת אביב ג', ועוד רחוב מרכזי שנושא את שמו של אב"א אחימאיר, ש"רק" ישב 18 חודש בכלא הבריטי. גם הוצאו בולי דואר לזיכרם. זה המעט שעשתה המדינה ומערכת החינוך, כדי ללמוד על הקרבתם העילאית, להתגאות בגבורתם.

אני מסכים עם פרופ' גולדשטיין, כי בהיותנו עצמאים בארצנו, אין להשתמש בעונש מוות נגד הקמים עלינו. בן-גביר ואחרים, שחוגגים עם חבל תלייה, ודורשים לגזור מוות על המחבלים הארורים, מחללים בכך את זכר עולי הגרדום שלנו.

לוחמי החירות היהודים הקריבו עצמם בלחימתם ב"כובש זר", ולא משנאתו. שילמו בחייהם - אבל המטרה הושגה עם הקמת מדינת ישראל בארץ-ישראל פני 78 שנה. אירגוני הטרור הערביים מונעים מכוח דת האיסלאם משמיד ה"כופרים", משנאה יוקדת לישראל, מדינת העם היהודי במולדתו, שהם רוצים בכיליונה. אל ניתן להם להתפאר ב"מרטירים" שלהם, שאינם אלא רוצחים שפלים.