מן המחסור במדינאים אל דלות המצעים [פרק ב']

חלק ב׳: ארבע המפלגות הבאות


4. הליכוד

עיקרי התפיסה: הליכוד מגדיר את עצמו כתנועה לאומית ליברלית. הוא מדגיש ביטחון, לאומיות יהודית, התיישבות, מסורת, כלכלת שוק וחיזוק כוחן של הממשלה והכנסת. המסורת הכלכלית שלו היא „כלכלה חופשית עם רגישות חברתית": הפחתת מיסים, משמעת תקציבית, מגזר פרטי חזק, תחרות, עידוד תעסוקה והשקעה בתשתיות.

נקודת החוזק: לליכוד ניסיון שלטוני רב, היכרות עמוקה עם מערכות המדינה ויכולת מוכחת לפעול בזירות הביטחונית, המדינית והכלכלית. הוא מבין שבלי מגזר עסקי יצרני, השקעות, צמיחה ומקומות עבודה לא יהיו הכנסות למימון שירותים חברתיים. אין צדק חברתי בר-קיימא בלי בסיס כלכלי מייצר.

הביקורת: הבעיה היסודית היא היעדר מצע עדכני, מפורט ומחייב. ללא מצע אין לציבור דרך לדעת מהי עמדת הליכוד בנושאי גיוס, מערכת המשפט, עזה, יהודה ושומרון, דיור, שכר, מיסוי, חינוך, בריאות, השכלה גבוהה ודת ומדינה. הציבור מתבקש לבחור בניסיון, בזהות, במחנה ובמנהיג — ולא בתוכנית שאפשר למדוד את מימושה.

גם הביטוי „רגישות חברתית" נותר עמום. האם משמעותו הרחבת הדיור הציבורי? העלאת שכר המינימום? מיסוי רווחי הון? חינוך חינם מגיל לידה? הפחתת שכר לימוד? הרחבת השירותים הציבוריים? ללא תשובות, אין לדעת אם מדובר בעיקרון תקציבי או במעטפת רטורית לכלכלת שוק. קיים גם פער בין המסורת הלאומית ליברלית של בגין וז׳בוטינסקי לבין מגמות של ריכוז כוח, החלשת שומרי סף ותלות גוברת בדמותו של מנהיג יחיד. צמיחה כלכלית חשובה, אך כאשר פירותיה אינם מתורגמים לשכר, דיור, שירותים ציבוריים והקטנת פערים, היא אינה הופכת לחוזה חברתי.

פסק הדין: המפלגה המנוסה ביותר בניהול המדינה, אך גם זו המציעה את החוזה החלש ביותר לבוחר. הליכוד מציע יותר נאמנות למחנה ולמנהיג מאשר מדיניות חברתית כלכלית שקופה ומחייבת.

5. הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ׳

עיקרי התפיסה: הציונות הדתית מציעה חזון דתי לאומי סדור: ריבונות על יהודה ושומרון, הרחבת ההתיישבות, חיזוק הזהות היהודית, שינוי מערכת המשפט, כלכלה תחרותית, תמיכה במשפחה, במוסדות תורה ובחינוך הדתי. המפלגה שוללת מדינה פלשתינית ורואה בארץ ישראל חלק בלתי ניתן לחלוקה מן הזהות והייעוד היהודיים. במישור הכלכלי היא תומכת בתחרות, בהפחתת רגולציה, בתשתיות, בנקודות זיכוי למשפחות, בסיוע לגיל הרך, בהעלאת שכר חיילים ובהשקעה במחקר.

נקודת החוזק: זהו אחד המצעים האידאולוגיים הסדורים והעקביים ביותר. המפלגה אינה מסתירה את מטרותיה ומחברת בין טריטוריה, זהות יהודית, משפט, חינוך ותקציב.

הביקורת: הבעיה איננה היעדר חזון, אלא אופיו. המשאבים הציבוריים אינם מחולקים רק לפי צורך אזרחי אוניברסלי, אלא גם לפי מדרג אידאולוגי: התיישבות, מוסדות תורה, ישיבות, אולפנות וחינוך דתי מקבלים מקום מרכזי. המפלגה תומכת בשוק חופשי ובהפחתת מעורבות המדינה, אך מבקשת מדינה פעילה ונדיבה כאשר מדובר במטרותיה הלאומיות והדתיות. אין בכך בהכרח סתירה, אך זו אינה כלכלה ליברלית ניטרלית אלא כלכלה המגויסת לחזון אידאולוגי.

בניית דירות ביהודה ושומרון יכולה לקדם יעד מדיני, אך אינה בהכרח פתרון למצוקת הדיור של זוג צעיר בחיפה, ברמלה, בבאר שבע או בגוש-דן. חסרה גם תפיסה כוללת של שכר, זכויות עובדים, התאגדות, דיור ציבורי, בריאות ציבורית והשכלה גבוהה נגישה. השאלה המדינית המרכזית היא מעמד הפלשתינים. ריבונות ישראלית קבועה על השטח, ללא שוויון פוליטי מלא, יוצרת סתירה עמוקה בין שלמות הארץ לבין דמוקרטיה. בתחום המשפט מבקשת המפלגה להחליש את בית המשפט ואת הייעוץ המשפטי, אך אינה מקימה מנגנוני איזון חלופיים חזקים דיים. קואליציה השולטת גם בממשלה וגם בכנסת עלולה לצבור כוח כמעט בלתי מוגבל.

פסק הדין: חזון אידאולוגי ברור, שיטתי ובעל עומק, אך לא חזון חברתי אוניברסלי. המדינה נתפסת בו בעיקר ככלי להגשמת משימה לאומית דתית, ופחות כמסגרת שווה לכל אזרחיה.

6. ש"ס

עיקרי התפיסה: ש"ס משלבת חרדיות ספרדית, מסורתיות, זהות מזרחית ומדיניות חברתית. היא עוסקת באופן ישיר בעוני, מזון, קצבאות, שכר מינימום, דיור ציבורי, משפחות גדולות ושירותי דת. היא מזוהה עם הורדת מיסים עקיפים על מוצרי יסוד, כרטיסי מזון, סיוע למשפחות בעלות הכנסה נמוכה והגנה על עולם התורה והחינוך החרדי.

נקודת החוזק: ש"ס מבינה דבר שמפלגות רבות שוכחות: לאדם עני אין זמן להמתין עד שהצמיחה „תחלחל" אליו. הוא זקוק כעת למזון, דיור, טיפול רפואי, מעון לילד וסיוע בחשבונות. היא העניקה ייצוג פוליטי לציבורים מזרחיים ומסורתיים שהרגישו מודרים, והציבה את העוני, הפריפריה והכבוד התרבותי בלב הדיון הציבורי.

הביקורת: הפתרונות שש"ס מציעה מבוססים בעיקר על סיוע, הנחות וקצבאות. סיוע כזה חיוני, אך הוא אינו מחליף מדיניות יציאה מעוני. כרטיס מזון הוא הכרח למשפחה רעבה, אך אינו תוכנית למניעת רעב. יש לשאול מדוע ההכנסה נמוכה, מדוע הדיור יקר, מדוע ההורה אינו מקבל הכשרה ומה חסר במערכת החינוך.

בלי לימודי ליבה, הכשרה מקצועית, תעסוקה איכותית, שכר הוגן והשכלה גבוהה, המדינה מטפלת בתוצאות העוני אך אינה משנה את התנאים היוצרים אותו. קיימת גם סכנה שהסיוע יחולק בהתאם למבנה מגזרי ולא לפי קריטריונים מקצועיים ואוניברסליים של עוני וביטחון תזונתי. קיימת סתירה נוספת בין פניית ש"ס לציבור מסורתי רחב, שחלק גדול ממנו משרת בצבא, לבין הגנתה על פטור נרחב לתלמידי ישיבות.

פסק הדין: המפלגה בעלת הרגישות הישירה ביותר למצוקה ולעוני, אך חסרה לה אסטרטגיה של עצמאות כלכלית. היא מגינה על העני, אך אינה תמיד מציעה לו דרך להשתחרר מן העוני.

7. יהדות התורה

עיקרי התפיסה: יהדות התורה עוסקת בעיקר בהגנת החברה החרדית: תקצוב מוסדות חינוך וישיבות, קצבאות, סבסוד מעונות, דיור למשפחות גדולות, שירותי רווחה, פטור מגיוס ושימור האוטונומיה הקהילתית.

נקודת החוזק: המפלגה מייצגת את בוחריה באופן ממושמע ויעיל. היא מגינה על אורח חייהם ומבטאת קהילות בעלות מסגרות חינוך, סיוע וצדקה חזקות.

הביקורת: אין מדובר בתוכנית חברתית כלכלית למדינת ישראל, אלא בתוכנית להגנתה ולמימונה של החברה החרדית. אין בה תפיסה רחבה של שכר, פריון, תחרות, מיסוי, תעשיה, תשתיות, מחקר והשכלה גבוהה לכלל האוכלוסייה. הסתירה המרכזית היא הדרישה למימון ציבורי נרחב לצד התנגדות לפיקוח, ללימודי ליבה ולחובות אזרחיות שיאפשרו לבוגרי המערכת להשתלב בשוק העבודה ובעולם האקדמי.

קצבאות וסיוע בדיור יכולים להקל על העוני, אך בלי מתמטיקה, אנגלית, מדעים והכשרה מקצועית, המדינה מממנת גם חלק מן התנאים המשמרים אותו. הפטור הרחב מגיוס נעשה קשה במיוחד להצדקה בתקופה שבה הצבא זקוק לכוח אדם ומשרתי המילואים נושאים בנטל כבד. המפלגה מבקשת כוח רב בקואליציה ובתקציב, אך אינה נושאת באחריות כוללת לביטחון, לפריון, לתשתיות ולמערכות המדינה.

פסק הדין: מפלגת הגנה מגזרית יעילה מאוד, אך כמעט ההפך ממפלגת שלטון לאומית. היא יודעת כיצד לחלק משאבים לקהילתה, אך אינה מציעה כיצד לבנות כלכלה וחברה משותפות לכל אזרחי המדינה.