הגיע הזמן לבחור אמת

יש רגע שבו צריך להישיר מבט למציאות ולהודות באמת כואבת: מי שבאמת מאמין בערכים שהליכוד אמור לייצג, כבר לא יכול להצביע עבורו. התפקדתי לליכוד מתוך אמונה עמוקה בערכים הכתובים בחוקה של התנועה, ואני מאמין בהם בכל ליבי גם היום. דווקא בגלל האמונה הזו קיבלתי את ההחלטה לעזוב. הטענה שלי איננה רק שהמפלגה נכשלה ביישום המדיניות שלה, אלא שהיא הפכה למכשול ממשי בדרך ליעדים שהיא עצמה הציבה. ימין על-פי דרכו של זאב ז'בוטינסקי אינו תפריט שמתוכו בוחרים נושא אחד ומתעלמים מהשאר. זוהי תפיסת עולם שלמה, מכלול בלתי ניתן להפרדה של ארבעה עמודים: ביטחון והכרעה, שלמות הארץ, שוק חופשי ושותפות בנטל. ארבעת העקרונות הללו עומדים או נופלים יחד, וכשחיפשתי את המקום שבו הם מתקיימים במעשים, מצאתי שהערכים האלה חיים היום בישראל ביתנו.

המבחן הראשון והחשוב מכולם הוא מבחן הביטחון, ושם התגלה הפער העמוק ביותר בין דיבורים למציאות. במשך שנים, ממשלות ישראל אימצו שוב ושוב תפיסה של הכלה מול ארגוני הטרור. אביגדור ליברמן עמד מנגד והתריע בעקביות לאורך כל הדרך. כבר במרס 2004, ערב ההינתקות, הוא שאל מה יקרה כשישגרו קסאמים מצפון עזה על תחנות הכוח של אשקלון, והודיע שסיעתו תעזוב את הממשלה אם התוכנית תאושר. ביוני של אותה שנה מסר לו ראש הממשלה אריאל שרון כתב פיטורים כדי להשיג רוב, ובאותו יום עצמו אישרה הממשלה את ההינתקות. באוקטובר 2011, עסקת שליט עברה בממשלה ברוב של 26 מול 3. שניים משלושת המתנגדים היו שרים מטעם ישראל ביתנו, ובעסקה הזו בדיוק שוחרר יחיא סינוואר. ביולי 2014, ערב מבצע צוק איתן, הוא הבהיר שלצערו מיטוט חמאס לא נמצא בהגדרות המבצע, ושיש להפסיק מציאות שבה נשארות להם אלפי רקטות.

ההתרעה נמשכה גם בכתב. בדצמבר 2016, כשר ביטחון, הוא הניח על שולחן ראש הממשלה מסמך בסיווג סודי ביותר בן אחד עשר עמודים. הוא התריע שם במפורש שכוונת חמאס היא להעביר את העימות הבא לשטח ישראל, תוך כדי כיבוש יישוב ישראלי בעוטף עזה ולקיחת בני ערובה. באותו מסמך הוא הבהיר שאסור להישען על גדר, והשווה אותה לקו מז'ינו ולקו בר-לב. המערכת בחרה להתעלם. בנובמבר 2018, כאשר חמישה עשר מיליון דולר במזומן עברו במעבר ארז, הוא התנגד לכך בקבינט, עובדה שאושרה לימים גם על-ידי יריבו הפוליטי בני גנץ. מיד לאחר מכן הוא התפטר מתפקיד שר הביטחון, וקבע שתהליך ההסדרה הוא כניעה לטרור שקונה שקט לטווח קצר במחיר של פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח הארוך.

קריאת המציאות הפיכחת הזו אינה מוגבלת רק לביטחון גבולותינו, אלא מאפיינת גם את מדיניות החוץ. ימין מדיני אינו נשען על משאלות לב, אלא על ניתוח קר של אינטרסים ושינויים אזוריים. כבר בינואר 2011 פרסם ליברמן מאמר שבו קבע כי האירועים בטורקיה של ארדואן אינם משבר חולף אלא שינוי פנימי עמוק, והשווה זאת לאירן ערב המהפכה האיסלאמית. הוא פעל בהתאם, ובשנת 2016 הצביע בקבינט נגד הסכם הפיוס עם טורקיה. במקביל, הוא לא המתין באפס מעשה אלא פעל בשטח כדי לחזק את הקשרים של ישראל עם אתונה וניקוסיה. הוא ערך את הביקור הראשון של שר חוץ ישראלי ביוון מזה חמש עשרה שנה. בנוסף, שר מטעם ישראל ביתנו חתם על הסכם הגבול הימי עם קפריסין, תחת שר חוץ מטעם אותה מפלגה. מהלך זה גרר מחאה רשמית של טורקיה באו"ם.

הנכונות להתעמת עם המציאות נדרשת גם בכלכלה. כלכלה חופשית איננה מסתכמת רק בהצגת נתוני מאקרו יפים, היא נמדדת קודם כל בנכונות להיאבק מול קבוצות אינטרסים מאורגנות. באוגוסט 2021 הועברה החלטת ממשלה 213, התוכנית להגברת התחרות בחקלאות. במרס 2022 נחתם צו שביטל מיד את המכס על פטריות, אפונה, שעועית, אבוקדו, אננס ושום. העיקרון האידאולוגי שעמד בבסיס המהלך היה ברור: פחות הגנה מכסית שמייקרת את המוצר, ויותר תמיכה ישירה לחקלאי. במקביל, עבר חוק שביטל את משטר המכסות של מועצת הלול והוריד את מכס הביצים, ורפורמת התקינה העבירה מאות תקנים למסלול הצהרה שפתח את השוק לייבוא. כשהוסרה הרגולציה במלואה, כפי שקרה בשוק השום, התוצאה הייתה מיידית: הייבוא עלה והמחיר לקילו ירד ב-27 אחוזים.

אך המבחן האמיתי של כל רפורמה מגיע ביום שאחרי, וכאן נחשף פרצופה של הממשלה הנוכחית. ישנן שלוש דרכים שבהן ממשלה הורגת רפורמה: בצו, בחקיקה ובאי-ביצוע. בדצמבר 2023 הקפיא שר החקלאות מהליכוד, אבי דיכטר, את המשך הפחתות המכס בצו, תוך שהוא מציין במפורש בדברי ההסבר שהדבר נעשה אף על-פי ההשפעה הצפויה על יוקר המחיה. בפברואר 2026 אישרה הכנסת בחקיקה את הארכת קרטל הביצים לעשור נוסף, עד 2042. ובנוגע באי-ביצוע: באוקטובר 2022 חתמה ישראל ביתנו על הסכם שאיפשר העסקת מורים בחוזים אישיים כדי לתגמל מצוינות. הסעיף נחתם, אך שר החינוך שבא אחריה, יואב קיש, פשוט לא יישם אותו. ממשלת הימין הודתה למעשה, במעשים ובכתב, שהיא מעדיפה לרצות את הלובי מאשר לשרת את הצרכן הישראלי.

אותה נחישות שנדרשת מול מונופולים כלכליים, נדרשת גם בחיבור לארץ ישראל. מגוריו של ליברמן בנוקדים במשך שלושים ושמונה שנה מעידים על חיבור אישי עמוק, ויש לזכור שהוא כבר שילם מחיר כשפוטר מתפקידו כשר כדי לאפשר לממשלה להעביר את ההינתקות. אך בזירה הפוליטית המבחן הוא מי מעלה את הריבונות להצבעה. באוקטובר 2025 עברה בקריאה טרומית הצעת החוק של המפלגה להחלת ריבונות על מעלה אדומים. הליכוד, בהנחיית יושב-ראש הקואליציה, בחר להיעדר מההצבעה, ולמחרת בבוקר הודיעה הקואליציה שלא יקודמו יותר הצעות ריבונות עד להודעה חדשה. גם את הצהרת הריבונות שעברה בכנסת ביולי 2025, הייתי גאה ליזום יחד עם חבר הכנסת עודד פורר מישראל ביתנו ואחרים.

אב בן ארבעים שנעדר מהבית רוב השנתיים האחרונות איבד לקוחות, הכנסה ושנים שלא יחזרו. הוא החמיץ את השנה הראשונה של הילד שלו מאוהל ליד הגבול. ויש עשרות אלפים כמוהו. בזמן שהם שם, המדינה שהם מגנים עליה מחוקקת חוקים כדי להבטיח שאחרים לא יידרשו ללכת בכלל. זו אינה דרישה שיזנחו את חיי התורה, וזה בפירוש אינו ריב עם הציבור החרדי, שהוא ציבור יקר ואהוב. זו שאלה על הערבות ההדדית שלנו ועל איזו מין מדינה אנחנו רוצים להיות. במאי 2019, סיעת ישראל ביתנו עמדה על כך שחוק הגיוס הוא אבן יסוד, וסירבה להצטרף לממשלה כשהדרישה הזו לא נענתה. התוצאה הייתה התפזרות הכנסת וישיבה של שלושים ואחד חודשים רצופים מחוץ לממשלה. זו המפלגה היחידה שהפילה כנסת על חוק גיוס ולא קיבלה על כך שום דבר בתמורה. אני הפסדתי שתי ועדות ונאסר עليי להגיש הצעות חוק פרטיות משום שהתנגדתי לחוק הפטור מגיוס. זה בדיוק אותו קו.

הציבור הישראלי שניצב היום מול הקלפי מחפש כתובת. הוא מחפש הנהגה שמדברת בעובדות ולא בסיסמאות, שמוכנה לשלם מחיר אישי ופוליטי על העקרונות שלה, ושלא בורחת מהחלטות קשות. אני מצאתי את העקביות הזו, את החיבור השלם בין ביטחון, כלכלה, התיישבות ושוויון, בישראל ביתנו. אני מזמין את כל מי ששותף לערכים האלה להצטרף אלינו למסע הזה. לא מתוך התגוננות או כעס, אלא מתוך ביטחון עמוק בצדקת הדרך.