קהלת בן דוד זועק שלום בחג הסוכות

לפני שאתייחס למגילת קהלת, אותה קוראים בחג הסוכות, אני מוצא לנכון לציין שחג הסוכות מאז 7 באוקטובר 2023 עומד בסימן תשובת אברהם לאלוהים בספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק א', האומר: "הִנֵּנִי". אברהם אומר "הִנֵּנִי" ומוכן לשלם כל מחיר — גם את מחיר החיים. ב-7 באוקטובר דור שלם הלך בעקבות אברהם ואמר "הִנֵּנִי" בהושטת יד למאות מתמודדים עם אימת היד הגרומה של המוות, ואף הצליח להציל רבים מגיהינום הטבח, האונס, הביזה והחטיפה. דור שלם אמר "הִנֵּנִי" בחג הסוכות ב-2023. רבים מהם שילמו בחייהם עקב יהירותם וזחיחותם של גורמי ממשל, שהיו חייבים להעניק סוכת שלום וביטחון חיים ליישובי עוטף עזה.

ועתה נעבור במעבר חד לחמש המגילות בספר הספרים: "שיר השירים" שקוראים בפסח, "מגילת רות" שקוראים בחג השבועות, "מגילת אסתר" שקוראים בחג פורים, "מגילת איכה" שקוראים ב-ט' באב ו"מגילת קהלת", אותה אנחנו קוראים בחול המועד של חג הסוכות. "מגילת קהלת" בן דוד מיוחסת לשלמה המלך, שמלך בירושלים ארבעים שנה בין השנים 970 לפנה"ס ל-930 לפנה"ס.

מצד אחד, יש לי שיח ושיג כואב עם מחבר המגילה, כי קשה לי לקבל את הנחת היסוד שלו כפי שנוסחה בפרק א', בפסוק ב': "הֶבֶל הֲבָלִים הַכֹּל הֶבֶל", עליה הוא חוזר בפסוק י"ד: "הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ". אינני רואה הבל בשלל היצירות שהאדם יוצר במהלך חייו. קשה לי לקבל את הנחת היסוד הנוספת שנוסחה בפסוק ט': "מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׁה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה". אנחנו חווים המצאות מדעיות שלא חוו בעבר, וחווים חיים אחרים בשנת 2026 לספירה בשונה מאלו שחוו בשנת 2026 לפנה"ס. מאידך-גיסא, אני בהחלט מאמץ ללבי את עולם הערכים והתובנות המדיניות של קהלת בפרק ט', פסוקים ט"ז–י"ח: "וְאָמַרְתִּי אֲנִי: טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה... טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". זו מגילה הדורשת לאמץ את נתיבי השלום והדו-שיח במישוריות המדינית, ולא לעלות על שרטון המעוגן במישוריות מלחמתית רוויית אימת הרס והרג.

לצערי, רווחת בחברה הישראלית הסגידה לגבורה והעדפת הכוח והשימוש בכלי קרב. בולטת העדפת ההפעלה של כלי קרב ואין העדפה לחכמת השיח המדיני בינינו ובין שכנינו. כואב לראות חברה שמאמצת מישוריות צבאית וסוגדת לכוח ללא כל הכרה במגבלותיו. כדי להבקיע מסילות לציבור הסוגד לכוח כפתרון היעיל ביותר, יש בהחלט חשיבות לאמץ את דבריו של קהלת בן דוד: שטובה החכמה, שעדיף הוא המשא-ומתן, עדיפה אימוץ דרך ההידברות והשיח הישיר כדרך לפתרון מאשר השימוש בכלי קרב הגובה מחיר יקר — מחיר של מעגלי דמים חוזרים ונשנים.

אנחנו בימים של כאב על אלף ומאתיים אחינו שנטבחו ביום שמחתה של התורה. אנחנו בימים שמציאות חיים מדממת מכה בנו יום יום, כי יש לנו הנהגה מדינית שלא אימצה את דברי קהלת: "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". עדיפה חכמת הנושא ונותן בשיחות בין עמים, מאשר בחירה בסגידה אך ורק לחוסן הצבאי כדרך להשגת יעדים מדיניים. העדפת הכיבושים הצבאיים וההתנחלויות היהודיות במרחבי שטחים כבושים היא אבן נגף המסכנת את הקיומיות היהודית בארץ ישראל. בימים שקשה לפרוץ מעגלי צעקנות בוטה, יש מקום בהחלט להקשיב לדבריו של קהלת, ש"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים". הגם שזה קשה מאוד ברגיעה ובשקט להתמודד עם גלי לאומנות כוחנית וצעקנית, המבקשת בבוטות רבה לבטל כל אפשרות של האזנה לקולות אחרים.

אודה שקשה לי מאוד עם ספר קהלת. קשה לי עם תשובה מדכאת לשאלה "מַה יִתְרוֹן לָאָדָם שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", כאשר התשובה מתמקדת בטענה שכל הדברים חוזרים על עצמם באופן מייגע. כל עשייה היא בבחינת "מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה", הגם שאנו שוקדים על עשייה מדעית וטכנולוגית שמשנה את חיינו. קשה לי לקבל את ההנחה הגלומה בפסוק "מַה יִתְרוֹן לָאָדָם", במיוחד בימים כשאנחנו מייחלים להצלחת המעשה האנושי — להצלחת המדע להגיש את הפתרונות למחלות ממאירות.

קשה לי עם ביטול חשיבות המעשה האנושי של האדם, כי הרי הוא נטוע בעולם לזמן קצוב. אך עם כל הקשיים, זה ספר שאהוב עליי, ואני מקדיש לו את ימי חג הסוכות ובמיוחד אני מאמץ את הפסוק המצביע על תכלית החיים הקיומיים של האדם בנתיבי מה שנראה בעיני קהלת הבל הבלים: "אֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (פרק י"ב, פסוק י"ד). עבורי זו הטלת חובה לשמירת ערכים אנושיים ומוסריים, ולא לשים את כל יהבנו על שליחת חיילים לעזה, ליהודה, לשומרון, ללבנון וטילים לאירן ולתימן, אלא לעלות על מתווה מדיני.