החולי במערכת הציבורית

פיטוריו של יוסף בראל על-ידי הממשלה ופיטוריו הצפויים [ככל הנראה] של מנכ"ל רשות הדואר, יוסי שלי, חושפים את כל החולי של המערכת הציבורית, ובעיקר זו הקיימת ברשויות הסטטוטוריות.

ליבנו אינו דואב על המקרה הפרסונלי של השניים. אלו מסודרים היטב, לבטח יקבלו "מצנחי זהב", אולי יהיו "יועצים" למערכות מהם יפוטרו, כפי שמתברר שהפך להיות נוהג לגבי אנשים שהמערכת הפוליטית ממנה ואחר-כך מפטרת - ולבטח בימים בהם מפוטרים 4,500 מורים, 10% מובטלים במשק וכל יום נסגרים עסקים שלא שורדים את התחרות.

אולם, קריאת החומר בתקשורת לגבי הרקע לפיטורי השניים, החושפים את דרך ההתנהלות של "מוסדות" אלו חייבת היא להביא לזעקת הציבור אשר מכספי עמלו מתנהלים דברים אלו.

הכתבה שפורסמה ביום שישי האחרון במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" עוסקת אומנם בדליה איציק ובפרטי שיחותיה עם יוסי שלי, אולם כדאי להתמקד דווקא ב"מערב הפרוע" שהתרחש ברשות הדואר העולה מתוך הכתבה: "רשות הדואר מהווה שירות התעסוקה של שרי התקשורת" מגדיר כותב הכתבה, יוסי שלי עצמו הוא "גידול פוליטי" גם אם יש לו "רזומה" מקצועי לחלוטין - חובת נאמנותו היא אך ורק לפטרוניו הפוליטיים, רכישה מוזרה של נכס בישוב עומר בסכום של 428,000 דולר, שימוש ברבי הרשות לתחביביו האישיים של המנכ"ל, שימוש באמצעים של הרשות לקידום נושאים פוליטיים, הימצאות פקידים בכירים ברשות "בעלי רקע פוליטי ברור" ועוד ועוד.

המצב ברשות השידור אינו שונה: מינויים לא ראויים, העדפת מקורבים, אי סדרים כספיים, גרעונות תקציביים, התנהלות שלילית של מערכת יחסי העבודה, הפקרות במשאבי הרשות, תשלומי שכר והוצאות לעובדים שאינם מייצרים מאומה וכדומה.

המזעזע הוא ששני המנכלי"ם - והם לא יצרו את השיטה, מתווכחים על תפקידם כאילו התנהלות זו היא מובנת מאליה והשאלה היא רק מי יצר אותה - המפטר או המפוטר.

גם המערכת הפוליטית "מגלגלת את עינייה" כלפי מעלה כאילו הם באים "להציל את המולדת" - הרי הם יצרו מערכת זו, ביססו והטמיעו אותה.

צודק השר שטרית שבהתנגדותו לפיטוריו של בראל טען כי הבעיה אינה בראל - אלא השיטה. ומה השיטה האחרת? ובכן אין מנוס מהתובנה שכל ארגון שינוהל על-ידי המערכת הפוליטית בישראל 2005 - לא ישתנה!

הדרך היחידה היא הפרטה חלקית ומבוקרת של רשויות אלו תוך ניתוק טוטאלי ותחיקתי של המערכת הפוליטית מהניהול השוטף - ללא כך פרשת בראל ושלי תחזור על עצמה רק עם שמות אחרים של מנכלי"ם ושרים. וכרגיל - אזרחי המדיה הם אלו שמשלמים את המחיר.