אין דיין ואין דין

העוסקים בדיני משפחה, טוענים רבניים ועורכי דין, הבאים בשערי בתי הדין הרבניים, מוצאים בוודאי בשנים האחרונות שהמצב השורר בין כתלי ערכאת השיפוט הדתית הוא בכי רע.

בית דין רבני מחויב על-פי הדין "לדון בשלושה". הרכב מלא חייב לכלול בנושאים עיקריים שלושה דיינים, ובנושאים אחרים, כמו אישור הסכם או נושאים מינהלתיים, די בדיין אחד. אך מטעמים שאינם קשורים בציבור המתדיינים ומטעמים שאינם קשורים בפרקליטים, לא מונו תקופה ארוכה מאוד דיינים בבתי הדין הרבניים - הן בית הדין הגדול והן בתי הדין האיזוריים.

העדר קביעות שיפוטיות, דחיות של דיונים, "הגליית" דיינים ומעברם כדי תגבור מאולם דיונים זה לאולם דיונים אחר - כל אלו אינם מכבדים את המוסד השיפוטי החשוב. ויש לזכור, כי לבית הדין הרבני סמכות שיפוט רחבה בכל הנושאים הקשורים לחיי המשפחה ובנושאים נוספים, מהצהרת יהדות ועד למתן צווי ירושה.

מאות אם לא אלפי מתדיינים בבתי הדין הרבניים חשים בסחבת, שהיא פועל יוצא וישיר מחוסר הפרופורציה שבין התיקים המונחים להכרעה ובין העומס שמוטל על הדיינים שהוא כמעט בלתי אפשרי. כך למשל, בבית הדין הרבני הגדול נקבע תיק לדיון שנה מאוחר יותר, למרות שבינתיים - טוען אחד הצדדים - השני מנצל את הזמן כדי ליצור סחבת נוספת. בבית דין אחר, ממתינה אישה חודשים ארוכים לדיון בנושא מזונותיה, למרות שהתקנות קובעות שיש לדון בכך בצורה מיידית.

ההשפעה של העדר מינוי דיינים על ציבור המתדיינים מוצאת ביטוי בדחיות רבות של דיונים, במיוחד בבית הדין הרבני הגדול, שהוא ערכאת הערעור על בתי הדין הרבניים האיזוריים. לעיתים זמן ההמתנה בין הגשת הערעור לשמיעתו הוא למעלה משנה. עינוי הדין יכול לעיתים להיות בבחינת נזק בלתי הפיך, אם המחלוקת נסבה בעניין קטינים, משמורתם, חינוכם, הגירתם וכל שכרוך בדבר.

פרקליטים מנוסים ויודעי-דבר ערים למצב שהשתרר בבתי הדין הרבניים, ולעיתים מנצלים אותו לטובת הלקוחות בשעה שהשתרר קבעון של מצב עובדתי הנוח להם. איננו יודעים מהי הסיבה למחסור כה חמור בדיינים, אולם דומה שעורכי הדין השלימו עם מצב זה, המעמיד את הערכאה הדתית באור שלילי ומרחיק ממנה בעלי דין רבים.

אם ויכוחים פוליטיים הם הגורמים לשיתוקה של הוועדה למינוי דיינים, הרי שיש צורך בהתערבות מיידית של משרד המשפטים, הנהלת בתי הדין ולשכת עורכי הדין, כדי לשנות את המצב ולפתור את המצוקה.