העת להתעלות

הסכם העקרונות שנתחם בין המעצמות לבין אירן הוא רק הסכם מסגרת. נכון, הוא רחוק מלהיות מושלם, אך על השולחן אין הסכם אחר. מי שרוצה להציל, לתקן, להשפיע, חייב להבין שבשלושת החודשים הקרובים, עד ל-30 ביוני, ניתן גם ניתן לעשות הרבה כדי להיטיב את ההסכם הסופי.

ישראל ניהלה מאבק קשה, אפילו בלתי חכם במובנים רבים, כנגד ממשל ארה"ב וראשי המעצמות. התוצאה של מאבק זה מונחת בפנינו. מי שרוצה לשקוע באפולוגטיקה, זו בהחלט העת המתאימה כי הרי הסכם העקרונות הוא כמו גבינה שוויצרית, היינו - חורים הרבה. מי שיבחר בדרך זו עלול למצוא את עצמו אל מחוץ לכל מעגלי ההשפעה, אגב כפי שקרה עד היום.

במאמר זה אנו ממליצים לשנות את הגישה, לא ליפול אל תוך מרה שחורה, לא לצייר את המציאות בשחור משחור, לא להתלהם ולא להזניח את האמצעי הטוב ביותר הקיים: שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב של אובמה כפי שלא היה עד כה בשש השנים האחרונות. זהו אינטרס ישראלי חיוני, לכן יש להתעלות מעל לכל שיקול זר ולפעול במלוא הקיטור למען הגעה להסכם טוב עבור ישראל בסוף יוני.

לא סוד הוא שהח"מ לא חסך מביקורתו נגד ראש הממשלה הנוכחי ביחס למדיניות החוץ שלו, בכלל, ובסוגיה האירנית, בפרט. למרות זאת ואף על-פי כן, באופן פרדוקסאלי, נוצרה הזדמנות בלתי חוזרת עבור נתניהו להוביל מדיניות אחרת כלפי ממשל אובמה, לשכוח את משקעי העבר ולהתמקד במה שאמור להיחתם ב-30 ביוני. תוצאות הבחירות מאפשרות לנתניהו, שבכוחותיו השיג הישג פוליטי בלתי מבוטל, לקדם אג'נדה חדשה לאחר כינונה של הממשלה החדשה.

מסוגל למהלך פוליטי אמיץ

ראש הממשלה יכול להגיע אל אובמה ואפילו לשכנעו שהסכם המסגרת אינו מושלם. נתניהו מסוגל לגרום לכך שארה"ב תתעקש על מרכיבים חיוניים עבור ביטחונה של ישראל שידונו במהלך החודשים הקרובים לו רק יציע בצורה חד-משמעית תוכנית מדינית אינטנסיבית מול הפלשתינים. נתניהו מסוגל פוליטית להוביל מהלך מדיני אמיץ, יחד עם ארה"ב, בנושא זה.

ככל שנתניהו יוכיח שאין בכוונתו להשפיל את הממשל האמריקני, ככל שנתניהו יוותר על רטוריקה מתלהמת דוגמת הנאום בקונגרס מלפני כחודש, כך עשויה לצמוח לישראל תועלת רבה בנושא ההסכם המתגבש עם אירן. ישראל כשותפה בכל הנעשה במו"מ עם האירנים מסוגלת לקצור הרבה מאוד הצלחות לעומת המצב הנוכחי שבו היא מבודדת לחלוטין.

ההצהרה האמריקנית החד-משמעית לפיה היא לא תשלים עם אירן בעלת נשק גרעיני ושכל האופציות על השולחן, קרי גם האופציה הצבאית, אינה בלתי חשובה. ההפך הוא הנכון. נקודת היסוד הזו מאפשרת לנתניהו להתחיל בפעילות אינטנסיבית משותפת עם ממשל אובמה.

הסנקציות על אירן לא יוסרו

גם הסכם העקרונות שנחתם בלוזאן אינו קטסטרופה. יש בו נקודות חיוביות שניתן לתרגמן להישגים של ממש. הסנקציות המוטלות על אירן לא הוסרו ולא יוסרו, כך לפי הנחתם בהסכם ההבנות, אלא לאחר החתימה על ההסכם הסופי. משמעות הדבר שמצבה של אירן לא ישתנה עד יוני, אם בכלל. נכון שבריה"מ וסין אינן נרתעות מלהמשיך בשיתוף פעולה עם אירן, אך זה עדיין לא מספיק. עובדה היא שאירן הגיעה לשולחן הדיונים בגלל הסנקציות הקשות הפוגעות בכלכלתה.

אם ישראל תדע לנהל דיאלוג פורה עם ארה"ב, כי אז יש סיכוי גדול שהדרישות האמריקנית הסופיות, בתמורה להסרה הדרגתית של הסנקציות, תהיינה כאלה אשר ישפרו משמעותית את ההסכם. גם העובדה שאירן התחייבה לצמצם את מספר הסרכזות לכ-6,000 במקום כ-20,000 זה לא הישג בלתי מבוטל. גם בתחום זה קיימת אפשרות שישראל תשפיע לטובה אם וכאשר היא תוכיח לאמריקנים שגם מספר זה גדול למדי.

חשוב לא פחות הוא נושא הפיקוח על הנעשה באתרים השונים שאמורים להמשיך לפעול וגם אלה שלא. ישראל מסוגלת להציע פתרונות יצירתיים כדי לוודא שאכן הפיקוח הדוק ואפקטיבי למדי. העיקרון קיים וכל מה שצריך הוא לשכלל אותו. גם בנושא העשרת אורניום לדרגה של 3.7% בלבד יש לישראל מה להציע.

ישראל הרשמית חייבת לערוך רביזיה מקיפה בכל הקשור למדיניותה כלפי אובמה וממשלו. מהלך מסוג זה יכול רק לסייע ולא להרע. אין להרכין ראש, אין להתקפל מדרישות חיוניות רק כדי למצוא חן בעיני אובמה. לא לכך מכוון המאמר. מדיניות חכמה של ישראל חייבת להתמקד במזעור הנזקים או הסכנות הטמונות בהסכם העקרונות. היא תוכל לעשות זאת רק בשיתוף עם הממשל האמריקני ולא על-ידי התנגחות ושבירת כל הכלים הדיפלומטיים, מעמדה של מדינה מעורבת ולא מדינה מבודדת.