כל הנסיבות חייבות להיחשף

סניגוריו של הרב יאשיהו פינטו, עוה"ד איל רוזובסקי וצבי קלנג, רוצים שהשופט עודד מודריק ייחשף לרקע נרחב שהביא למעשה בגינו הודה פינטו במתן שוחד של 200,000 דולר לתת-ניצב אפרים ברכה. לטענתם, החוק מחייב את בית המשפט להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה בעת גזירת העונש, ולכן לא ניתן להסתפק בעובדות המצומצמות המובאות בהסדר הטיעון.

מצד שני, הסדר הטיעון כולל במפורש הסכמה לכך שרק העובדות המצויות בו יובאו בפני בית המשפט. זאת ועוד: פסיקה עקבית, כולל של בית המשפט העליון, קובעת שבית המשפט יכול - כאשר מובא בפניו הסדר טיעון - להידרש רק לעובדות הכלולות בו, והנאשם אינו יכול לטעון שעובדות אלו אינן מדויקות.

על כך משיבים הסניגורים בשתי טענות. האחת - גלויה: קיבלנו את מלוא חומר החקירה רק לאחר החתימה על ההסדר, וכעת ברור לנו שבכתב האישום יש עובדות מהותיות שהן שגויות. השנייה - נסתרת: אנחנו לא היינו חותמים על הסדר כזה בתנאים כאלו (למרות שרוזובסקי חתום עליו, אם כי את התנאים סיכמו הסניגורים הקודמים, עוה"ד רועי בלכר ומשה מזור).


התנגדות תמוהה של הפרקליטות


עד כאן - במישור המשפטי הצר. אך יש לשאלה הזו גם היבט משפטי רחב, הגובל בהיבט מוסרי. האם אין זה מחובתה של המדינה לפרוס בפני בית המשפט את מלוא העובדות המדויקות? יש חובה משפטית כזו, ובוודאי שיש לצפות מן המדינה כריבון לנהוג במידה הגדולה ביותר של הגינות. יתרה מזו: כל פרקליט הנכנס לאולם הוא "קצין בית המשפט" (officer of the court); כל עורך דין מחויב לסייע לבית המשפט לעשות משפט.

הנסיונות החוזרים ונשנים של הפרקליטות למנוע מההגנה גישה לחומר החקירה, מעוררים הרבה מאוד חוסר נוחות. בולטת במיוחד העובדה שהודעותיו של פינטו עצמו נמסרו לסניגורים כאשר חלקים מהן מושחרים. כלומר: המדינה מסתירה מהנאשם את מה שהוא עצמו אמר. דומה שגם פרקליטים מנוסים יתקשו למצוא לכך תקדים והסבר. היה צורך בצו של מודריק כדי שחומר החקירה יימסר, וגם זה קרה לאט-לאט.

עוד יותר תמוהה ההתנגדות של הפרקליטות לבקשת ההגנה להציג את הודעותיו של ברכה בשלב הטיעונים לעונש. הנימוק הפורמליסטי כבר הוסבר, וכאמור - קשה לקבל אותו מבחינה של מוסר והיגיון. ממה מפחדת הפרקליטות? הרי היא מבססת את כל כתב האישום נגד פינטו על גירסתו של ברכה, אז מה הבעיה שלה שהשופט ייחשף לה במלואה?

הדברים המובאים כאן מתחילים לתת מענה. אם יוצגו הודעותיו של ברכה, יתברר למודריק שהתמונה בכתב האישום לא ממש מלאה ולא ממש מדויקת. יתברר לו, שהצגתו של פינטו כרשע מוחלט ותיאורו של ברכה כצדיק גמור, לא בהכרח תואמות את המציאות.


הפרקליטות חוששת מעונש קל


אם כך, ישאל השואל, מדוע פינטו מודה בעבירות שלטענת סניגוריו נסתרות מחומר הראיות? יש לכך כמה תשובות אפשריות. ראשית, כבר קרו מקרים בהם נאשמים הסכימו להסדרי טיעון בבחינת "קניית סיכון": להודות במה שלא עשו כדי שלא להסתכן בעונש כבד עוד יותר. שנית, פינטו ורעייתו דבורה אמרו במפורש שהוא עושה זאת כדי להגן עליה, שכן מצבה הבריאותי אינו שפיר. שלישית, מקורבים לפינטו אומרים שמבחינת אופיו ואישיותו - הוא לא מסוגל לנהל משפט מתוקשר וארוך.

אבל בואו נלך לשיטת המדינה: פינטו מודה משום שהוא ביצע עבירה חמורה של מתן שוחד. במצב זה, מה מפריע לה שתוצג גירסה אחרת של הנסיבות? ניתן לומר, שהפרקליטות מבקשת להגן על ברכה, משום שפינטו עשוי לטעון שברכה - קצין משטרה בכיר - קיבל ממנו הרבה כסף במשך הרבה שנים, מה שכמובן יחייב חקירה מעמיקה של היחסים ביניהם.

הסבר שני ופשוט יותר: במסגרת הסדר הטיעון תבקש המדינה לגזור על פינטו שנת מאסר בפועל. בית המשפט העליון אמר במפורש, שמדובר בהסדר מקל מאוד, בו ניצל פינטו היטב את רצונה של הפרקליטות שהוא יעיד נגד ניצב אפרים ארביב. פריסת מלוא הנסיבות עלולה (בעיני הפרקליטות) להביא את מודריק להקל מאוד בעונשו של פינטו - ואז תחטוף הפרקליטות על הראש ממבקריה בציבור, בכנסת ובתקשורת.

יהא ההסבר אשר יהא, בית המשפט צריך להיחשף למלוא העובדות. החוק מחייב את זה, ההגינות מחייבת את זה, המוסר מחייב את זה. ניתן לקוות שמודריק יעמוד על כך, גם אם הדבר יביך את מקום עבודתה של בתו רוני - פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי).