הפסיביות של אנשי השלום

לקראת הבחירות וגם לאחריהן יצאו האנשים המתקראים "מחנה השלום" בקריאות חמאס כנגד הממשלה על אי-כניסה להליך מדיני שבסופו שלום עם הפלשתינים. ולא רק זה מדוע לא נוקטים בשום הליך על-מנת לקדם שיח ושיג עם מדינות האזור.

בעבר, האנשים שנמנו על מחנה השלום היו מאוד אקטיביים בחיפוש דרכים לקידום תהליך של שלום עם שכנינו נזכיר כאן כמה מהם כגון יוסי ביילין והסכם אוסלו (הזכור לרע), רבו שמעון פרס והסכם חוסיין (לונדון) שלא אושר על-ידי הממשלה. פגישותיו של עזר ויצמן עם אש"ף כאשר הוא עדיין הוגדר כארגון טרור ועוד.

גם מדינות ערב נקטו בתהליכים כאלה ואחרים מצד אחד שלושת הלאווים של ועידת חרטום מול המסמך הסעודי לעקרונות השלום עם ישראל. אולם מזה עשור מחנה השלום נח על "זרי הדפנה", ורק מעביר בקורת על השלטון הלגיטימי של ישראל .הוא מתעלם מכך שאפילו מסמך שנעשה על-ידי אבו-מאזן ויוסי ביילין כיום אבו-מאזן מתנגד לקיימו הסכם ז'נוה ועוד ועוד שהפלשתינים מתנגדים לקיימם.

אני הייתי מצפה מראשי מחנה השמאל שלא יסתפקו בדרכם הפסיבית, אלא יזמו מהלך ויראו כי ניתן להגיע להסכם עם חמאס, עם הרשות הפלשתינית עם ערב הסעודית ועוד. ברם אולם הם לא טיפשים הם יודעים כי יוזמה כזו תיכשל כישלון מוחלט, ואז גם את הביקורת לא יוכלו להשמיע ולכן בוז'י יכול להבטיח כי אם יזכה בבחירות חצי שעה אחרי זה יסע לאבו-מאזן, וציפי לבני יכולה להבטיח כי היא יודעת כיצד לנהל משא-ומתן אפקטיבי. אבל היא פטורה מהוכחה כי העם לא בחר בה (וטוב שכך) לכן אנא מכם מחנה השמאל נא להתפכח מהאשליות ולהפנות את המשאבים והשיח איך בונים מדינה טובה ושוויונית עם חמלה פה בארץ האבות.