גזענים? מה פתאום; אנו מרביצים לכולם!

אפשר להגיד על משטרת ישראל הרבה דברים רעים. היא אימפוטנטית, היא לא יוצאת לשטח, היא אלימה. אבל אי-אפשר לומר שהיא גזענית. למה? כי אנשיה מרביצים על ימין ועל שמאל, ללא הבדל דת, גזע ולאום. הנה מקבץ של פסקי דין מהתקופה האחרונה המוכיחים זאת.

• ישי סימן-טוב וגיורא ארקה תקפו עצור ערבי. לסימן-טוב זו הרשעה שלישית באלימות; אחרי הפעמיים הקודמות, שאחת מהן כללה חמישה חודשי עבודות שירות, הוא המשיך לשרת במשטרה ואף זכה לשבחי מפקדיו.

• ארנון אפטבי ומאור הדס הפעילו טייזר על עצור אזוק, והוסיפו קצת גידופים לקינוח.

• שמוליק מיזל, אסף משה פוגל וקובי פרבדה היכו שלושה עצורים בשלושה אירועים שונים. מפקדם, סגן-ניצב לארי סמארה, הדליף להם פרטים מחקירת מח"ש והורה לאחד מהם שלא להתייצב לחקירה.

• מאיר פפו ועידן צ'קוב גנבו כסף מעובדים זרים תוך הפעלת אלימות נגדם. הם גויסו למשמר האזרחי ושירתו בו למרות בעיותיהם הנפשיות.

• אמיר אלימלך היכה חשוד בגניבת רכב וסירב להזמין אמבולנס. קצין במשטרה רמלה טען שהוא נהג כשורה.

• ברוך פרץ ואסף יקותיאלי גרמו ברשלנותם למותו של שוהה בלתי חוקי, אותו הפקירו בצד הכביש.

זה מה שפרסמנו כאן בשלושת החודשים האחרונים. כן, המקבץ המפואר הזה הוא תוצר של שלושה חודשים בלבד. ולא דיברנו על פגיעה בזכויות חשודים, שגם היא סוג של אלימות. ולא דיברנו על ביקורתם של בתי המשפט על האיטיות ואוזלת היד של מח"ש בחקירת אירועי האלימות.

מה בולט מהאירועים הללו? כמה דברים. האחד: האלימות היא מגיפה בקרב שוטרי ישראל. היא לא קשורה לשום דבר, אין לאירועים הללו שום מכנה משותף פרט להפעלת כוח בלתי חוקית. השני: ברוב המקרים האלימות מופעלת כלפי אוכלוסיות מוחלשות, מה שמלמד שהשוטרים הללו הם בריונים מהסוג השכונתי הנמוך ביותר - חכמים על חלשים. השלישי ואולי החשוב ביותר: בחלק מן המקרים קיבלו השוטרים האלימים גיבוי ואף עידוד מהקצינים הממונים עליהם.

הנקודה האחרונה הזאת מביאה אותנו לאחריותו של פיקוד המשטרה לגל האלימות. יוחנן דנינו אחראי, ולא רק בשל אחריותו הכוללת כמפכ"ל. הוא אחראי בגלל שורה של סיבות נוספות.

1. דנינו קידם את ניסו שחם לדרגת ניצב ומפקד מחוז ירושלים. זה היה אותו שחם, שהורה לשוטריו להרביץ למפגינים בכפר מימון ולמסור את שמו כאשר יתבקשו להזדהות. המסר של דנינו היה חד וברור: לקצין בכיר מותר להיות אלים, שקרן ומשבש הליכים.

2. דנינו הורה לשוטריו להגדיל בצורה דרמטית את שיעור המעצרים. המהלך הזה זוכה לביקורת מקיר לקיר, אבל דנינו בשלו. המשמעות היא, שהמשטרה התרגלה בשנים האחרונות לעצור אנשים ללא הצדקה. במבט רחב יותר, המשטרה התרגלה לפגוע בזכויות יסוד ולהתעלם מהוראות חקיקה מפורשות, ומכאן קצרה הדרך לאלימות (במיוחד כאשר האזרח מבין שהוא נעצר רק לצורכי סטטיסטיקה).

3. דנינו הוא שקרן, וזו עובדה שאינה צריכה ראיה. דנינו מפר כללים בסיסיים החלים על קצין במדים, וגם בזה לא צריך להרחיב. כאשר כך מתנהג מי שעומד בראש הארגון, אזי אין פלא שהזלזול בחוק ובנורמות מחלחל כלפי מטה.

אבל דג המשטרה מסריח לא רק מראשו. הוא מסריח מהזנב, הוא מסריח מהקשקשים. "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה", כדברי הנביא ישעיהו בתארו את קריסת שלטון החוק בסוף ימי בית ראשון. הבעיה היא, שהפצע והחבורה והמכה הטרייה אולי נמצאים בצורה אמורפית במשטרה, אבל הם נמצאים בצורה מאוד מוחשית אצל מי שאתרע מזלם להיתקל באי-אלו שוטרים.

בעיית האלימות המשטרתית לא תיפתר על-ידי העמדה לדין של שוטרים כאלו ואחרים. אפשר אפילו לומר, שהיא לא המחלה אלא התסמין - לגוף חולה מאוד, הזקוק לניתוח מקיף, לניעור מראשו ועד כפות רגליו. זהו גם תסמין לחקירות איטיות וחלקיות של מח"ש, ולענישה מגוחכת של חלק מבתי המשפט. במילים אחרות: הטיפול בשוטרים אלימים ספציפיים הוא כמובן חשוב ביותר, אך הוא לא יספק את הפתרון הכולל. עד שיהיה פתרון כזה - שיכלול העלאה בשכר השוטרים, בחינה מקיפה של כל עבודת המשטרה והבאת קצינים בכירים מבחוץ - האלימות תמשיך להשתולל.