חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נושא תכלית סוציאלית מובהקת - לאפשר מתן פיצוי כספי מהיר למי שנפגע בגופו בתאונת דרכים. החלת החוק תלויה בבירור שתי שאלות יסוד. הראשונה: האם התרחשה תאונת דרכים כמובנה בחוק? אם התשובה חיובית, עוברים לשאלה השנייה: מהו הנזק שנגרם לנפגע בתאונה? בהתאם לכך נקבע גובה הפיצוי שמגיע לו לקבל מחברת הביטוח. חשוב להבין שהחוק למעשה אדיש לשאלה מדוע התרחשה תאונת הדרכים ומי אשם בגרימתה.
מאחר שגרימת נזקי גוף בתאונת דרכים מביאה, באופן כמעט ודאי, לפיצוי כספי של הנפגע על-ידי חברת הביטוח, ישנם מקרים (לא רבים) שבהם מבוטחים מבקשים לנצל את הדין לרעה ומציגים פציעות אקראיות ככאלה שנגרמו בתאונות דרכים. מטבע הדברים, בנסיבות שבהן מתעוררים בעיני חברות הביטוח חשדות לגבי כנות גרסת המבוטח, דרישתו לפיצוי נדחית.
מקרה שהובא לאחרונה לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב ממחיש את חשיבות בירור השאלה המקדמית אם התרחשה תאונת דרכים. באותו מקרה דובר על תובע שטען, כי נפגע ברגלו בעקבות נפילה מאופנוע אגב נסיעה וביצוע סיבוב בכביש. לגרסתו, לאחר התאונה הוא פנה באופן עצמאי לבית החולים, שם אובחן עם קרע ברצועה הצולבת בברך ופגיעה במיניסקוס ועבר ניתוח.
אלא שה"פול", שביטח את האופנוע, סבר אחרת. לטענתו, מדובר באירוע שאינו תאונת דרכים שעבר התובע שהיה העד היחיד להתרחשותו, ושהלכה למעשה כלל לא אירעה כל תאונת דרכים. ה"פול" תמכה את גרסתו בתיעוד רפואי מקופת החולים, שהעלה כי בעת פניית התובע לרופאה הוא ציין בפניה, שנפצע כתוצאה מנפילה בבית וכלל לא הזכיר תאונת דרכים. העדר מהימנות בגרסת התובע מתחזק, הדגיש המבטח, גם לנוכח העובדה שארבע שנים קודם לכן התובע באמת נפצע בתאונת דרכים שהתרחשה, לפי תיאורו, בנסיבות זהות ממש - ואז הוא קיבל פיצוי.
אלא שבית המשפט לא השתכנע (21.5.15) מטענותיה של חברת הביטוח וקבע שאכן הייתה תאונת דרכים. השופט
משה מזרחי מצא, שהרישום בקופת החולים נעשה בגלל טעות של הרופאה, ואילו ראיות אחרות מצביעות על קרות תאונת דרכים לכל דבר, ובהן סיכום אשפוז מבית החולים אסף הרופא ועדות חברו של התובע שהגיע לסייע לו לאחר התאונה. התביעה התקבלה וחברת הביטוח חויבה לפצות את התובע ב-380,000 שקל.
