טירונים בצמרת הכנסת

הכנסת ה-20 מצליחה לבזות את עצמה עוד לפני שהתחילה לעבוד - בהחלט הישג שיהיה קשה להתחרות בו בעתיד. זה התחיל עם הסאגה סביב מינוי הוועדות ונמשך עם בחירת יושבי-ראש הוועדות וסגני יו"ר הכנסת - וכאמור, כל זה עוד לפני שהעבודה החלה.

למי ששכח, הבחירות התקיימו לפני חודשיים וחצי, והכנסת התכנסה לפני חודשיים. אחר כך מיהרו חבריה לתת לעצמם פגרת פסח ויום העצמאות, ולא חיללו את קדושתה על-ידי ארגון ענייני הבית. כך אירע, שנדרשו לא פחות מחודשיים לאיוש הוועדות, בהן נעשה חלק ניכר מעבודת הכנסת: הכנת חוקים לקריאה שנייה ושלישית, אישור תקנות וקבלת דיווח מנציגי הממשלה. בלי הוועדות הכנסת לא יכולה לעבוד, פשוטו כמשמעו - אבל מה אכפת לחבריה לקבל משכורות בלי להתאמץ?

שלא תחשבו שהסאגה נגמרה: סיעת המחנה הציוני, החיה הדו-ראשית הזאת שהיו לה יומרות לשלוט במדינה, לא מסוגלת להגיע להסכמות בתוכה על מינוי חבריה לוועדות. המינוי היחיד שעבר שם הוא בחירתו של איתן כבל ליו"ר ועדת הכלכלה. חשבנו שבאופוזיציה יש זמן לעבודה פרלמנטרית, אבל מתברר שיש יותר זמן לאינטריגות פנימיות ולחיסול חשבונות, ופחות זמן למילוי המשימות לשמן נשלחו חברי הסיעה לכנסת.

נעבור לסגני היו"ר. נא לזכור, שלא מדובר בתפקיד של כבוד, אלא בניהול חלק ניכר מישיבות הכנסת ובחברות בנשיאות שמכריעה בענייני הבית. ההיגיון אומר שלתפקיד הזה ימונו חברי כנסת מנוסים, שמכירים בעל-פה את התקנון, שיודעים כיצד מתנהלים בישיבות וכיצד מנהלים אותן. אבל מה להיגיון ולכנסת ישראל? מבין שבעת הסגנים שנבחרו, לארבעה זוהי הקדנציה הראשונה בכנסת: אורן חזן, נורית קורן, טלי פלוסקוב ובצלאל סמוטריץ'. שי פירון אומנם כבר כיהן שנתיים בכנסת, אבל את רוב זמנו בילה במשרד החינוך, תוצאה: חמישה סגני יו"ר שאין להם שום ניסיון, או כמעט שום ניסיון, בעבודה הפרלמנטרית. ואלו ינהלו מעכשיו את הכנסת.

הפארסה נמשכת בחלק מיושבי ראש הוועדות. לצד מינויים ראויים (ניסן סלומינסקי, צחי הנגבי, אלי אלאלוף, איתן כבל ועוד), יש שני מינויים שאיך נגיד בלשון עדינה - גורמים להרמת גבה. דוד ביטן מונה בקדנציה הראשונה שלו בבית המחוקקים ליו"ר ועדת הכנסת - זו שמנהלת במקביל לנשיאות את ענייני הבית. ושוב, כמו בנושא סגני היו"ר: לתפקיד הזה צריך מישהו עם ניסיון. ואילו אורי מקלב מונה ליו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה - לא המינוי הכי טבעי לנציג חרדי.

בקיצור: חברי הכנסת ה-20, כולל הבכירים שבהם, מעבירים מסר ברור של חוסר רצינות, חוסר אכפתיות ואפילו חוסר יושרה. חכמינו קבעו: "איזהו חכם? - המכיר את מקומו". ואם מכלל הן אתה שומע לאו, הרי שמי שאינו מכיר את מקומו - חזקה עליו שהוא שוטה. יותר מדי תפקידים בכנסת ה-20 נתפסים בידי מי שאינם מתאימים להם. מסקנה: יש יותר מדי טיפשים בראש בית המחוקקים שלנו. טוב לא ייצא מזה.