ניתוח מעקפים

ראשון העוקפים היה הממונה על ההגבלים העסקיים, הפרופסור דוד גילה, אשר הודיע לממשלה שאיננו ‏מתכוון להגיש לאישור בית הדין להגבלים עסקיים צו שהוא עצמו היה שותף להכנתו. אבל דוד גילה לפחות ‏החזיר עם הקמת הממשלה את המפתחות.‏

וכבר במכתב ההתפטרות הצביע הפרופסור גילה על המעקף הבא, הוא מדבר שם על מגוון שיקולים ‏ביטחוניים/מדיניים הקשורים בהחלטות בעניין הגז מה שמביא אותנו לסעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים ‏המאפשר לשר הכלכלה לעקוף את החוק הנ"ל או חלקים ממנו במקרה כזה, אך שר הכלכלה מסרב להפעיל ‏את סמכותו.‏

שאלה שכלל לא עלתה על הפרק, היא שאלת טיב הסמכות שניתנת לשר במקרה זה - האם היא סמכות ‏שברשות או סמכות שבחובה. אומנם על-פי נוסח החוק מדובר בסמכות שברשות, אך על-פי מהותה, היינו ‏היבטים מדיניים ביטחוניים בנושא הגז שאינם שנויים המחלוקת, ועל-פי התירוץ של השר לאי הפעלת ‏הסמכות, כסת"ח, השר אינו רוצה את העניין הזה תלוי על כתפיו בלבד, ספק גדול מאוד אם הסירוב הזה ‏של השר באמת מחזיק מים מול העקרונות שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון בתקדימיו, עקרונות ‏המחייבים הפעלת סמכות (אפילו אם על-פי לשון החוק היא סמכות שברשות) בשל חוסר סבירות קיצונית ‏של אי-הפעלתה.‏

וכאמור שר הכלכלה מסרב לבצע פעולה שהיא בסמכותו, אז מוצאים את המעקף הבא, סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה, המאפשר לממשלה להעביר סמכות ‏משר לשר, אך כאן אללי נדרש גם אישור הכנסת.‏

ואין רוב בכנסת להעברת הסמכות מהשר לממשלה, אז ממציאים מעקף נוסף, הכנסת תצביע "על יד", ‏הכנסת תתמוך במתווה, אך החלטתה שווה כקליפת השום, היא עוקפת את ההליך החוקי לאישור המתווה, ‏ולכן אין להחלטת הכנסת שום משמעות מעשית.‏

ממש כמו אותו נהג הנוהג במהירות מטורפת, עוקף מימין, עוקף משמאל, חוצה קו מקוקו, חוצה קו לבן, ‏אבל לא מגיע לשומקום, איך שאמרו כבר רבותינו, פול גז בניוטרל, פול גז (תרתי משמע) בניוטרל.‏

ונראה כי ממשלת ישראל התאהבה בעצמה ובמעקפיה וכעת ממציאים לנו מעקף חדש, מעקף לאישור ‏העבודה בשבת הנדרש על-מנת לאפשר את המשך משחקי הכדורגל בשבתות, ולי דווקא נראה שאת ‏המעקף של הכדורגל נעבור בקלות, יש כאן סדרי עדיפויות ברורים, בלי גז חיינו כבר למעלה מ-5000 שנה ‏וכלום לא קרה לנו, אבל בלי כדורגל בשבת? זה הרי פיקוח נפש ופיקוח נפש דוחה כזכור הכל.‏